נסיבות פגישתנו הראשונה הזויות משהו, למרות שבאותן השעות בערך, אל מול חברי הטוב כרעת ברך. האמת כשאני חושב על זה, הסיפור הזה היה הזוי ברמות. בכל זה, לא היה בכדי להעיד על מה צופן בחובו העתיד העומד לבוא, שבעיני לפחות, היה הזוי לא פחות. מעולם לא נתקלתי במישהי כמוך, את מוזרה בעיני, שונה.
התלבטתי רבות, איך לכתוב ועל מה, ביום הולדתך שזה מכבר התמשמש ובא. חשבתי לכתוב לך ברכה שיגרתית, ולהוסיף מכתב אישי לפרטי. לבסוף, היום בבוקר, עכשיו בעצם, התחלתי לכתוב בלי לדעת מה ייצא. האמת שעדיין ברגע זה לא יודע.
את חכמה ואינטלגנטית ביותר, שנונה, רכה ומפנקת. מתמסרת ברמות, מתוך למטה בסיסי ועמוק. בדסמית ברמות, אקסטרימית, זה פשוט צרוב לך עמוק בתוך הנשמה. את עושה כל כך הרבה טוב לחבר שלי, מאסטר ערן. את פשוט מלאה וגדושה עד כדי גלישה, כל טוב שירות ומסירות מדהימה לנשוא אהבתך.
אז למה בעצם התלבטתי אם לכתוב לפרטי ?
לא פשוט לי איתך. אני פשוט לא יודע איך לאכול אותך, לא יודע איך ומה. זה מוזר לי. יצא לנו להפגש לא מעט, לא סתמי, די עמוק ואישי. לא דיברנו על דה ועל הא, שוחחנו באמת, על לא מעט נושאים, עד לבפנוכו של הנשמה. חלקנו יחד רגעים מהנים, כמו גם רגעים לא פשוטים. למרות כל זה, איכשהו, אני לא מרגיש מחובר אליך ממש.
שאלתי את עצמי, אם הקשר בינינו הוא בגין שאת חברה של חבר שלי, או שהוא עומד בזכות עצמו. עניתי לעצמי מייד ומבלי לחשוב בכלל, שמבלי קשר, הייתי רוצה שנהיה. מה שמוזר לי, שלמרות הנסיבות הקרובות אנחנו לא.
בכל מקרה, אני רוצה לתת לך מתנה ליום הולדתך, את הרי יודעת, שאני לא נוהג לחלק אותה בקלות, או מבלי כוונה עמוקה. אני רוצה לתת לך ליום הולדתך, פינה חמה אצלי בלב. יש לך פה אצלי פינה שמורה, במיוחד בשבילך. יש לך אצלי חיבוק שמור, בכל פעם שתרצי. יש לך פה אצלי מקום, שתמיד תוכלי להניח בו את ראשך.
טוב נו די, נהיה פה דביק וארוך, ולכן אסיים.
מזל טוב פייה שדונית, והמון המון מזל טוב.
לפני 15 שנים. 22 במאי 2008 בשעה 8:20
