אני לא מי יודע כמה למה חזק בלהגיע בזמן לבית הספר, אך הפעם זה היה חשוב במיוחד. לקטן יש שיחת קבלה לכיתה א בבית הספר, ולבינוני מבחן בחשבון בשעה 8. קמנו מוקדם ויצאנו לדרך, אך לאחר מספר קילומטרים, האוטו פשוט לא הסכים לנסוע יותר. ניסיתי את השיטה של הגמל והביצים, ניסיתי לשכנע אותו כמעט בכל דרך אפשרית, אבל נאדה, לא מסכים וזהו. הגיר הלך, לא לגמרי, רק ההילוך האחורי עובד, אבל לא ניתן להגיע לבית הספר בהילוך אחורי. הזעקתי את גרושתי לקחת את הילדים, והיא כמובן באה מייד ואני מקווה שהילדים הספיקו להגיע בזמן.
חיכינו לגרר שלקח את האוטו למוסך. שאלתי את המוסכניק שלי כמה הוא נותן לי עליה ככה ? הוא אמר לי 3-5 אלף שקל. אמרתי לו, תגיד אין לך בושה ? זו מכונית מעולה במצב מצויין, המחירון שלה 21 אלף. אמרתי לו, שהבנתי אותו, אני (בעצם הוא) כבר אתקן אותה ואמכור. התיקון הזה אמור לעלות משהו כמו חמש אלף שקל.
תוך כדי ההמתנה, פינינו את כל החפצים האישיים הרבים שלנו מהאוטו. אני מאד קשור לאוטו שלי, אבל ממש, יש לי סיטרואן קסנטיה שנת 99, 1800 הזרקה. מכונית מפנקת ברמות. מערכת המתלים ההידראולית הזו, מבוקרת מחשב שמתאים את קשיות הבולמים לפי מהירות הנסיעה, ומוריד תחת במהירויות גבוהות. המנוע חזק ביותר ומספק תאוצה מדהימה ונסיעה חלקה גם במהירויות מאד גבוהות. יחד עם מערכת הסטריאו משובחת והכורסאות המפנקות הנסיעה היא פשוט תענוג צרוף.
כל החברים שלי בעבודה צוחקים עלי כבר מזמן על זה שאני נוסע במכונית המתפרקת שלי ולא לוקח כבר אוטו חברה. המכונית שלי פשוט הניפה את דגל המרד, וכל פעם משהו אחר היה מתפרק. כל אלו לא גרמו לי להפרד מהמכונית, שהרי אני קשור אליה מאד, ולא היה בכוונתי לוותר עליה ברגעים הקשים הללו. נשארתי נאמן למכוניתי עד היום בבוקר. זהו, המכונית הגזימה לגמרי.
הבטתי בעצב על המכונית מועמסת על הגרר בדרך למוסך, התקשרתי לסמנכל הכספים שלנו והודעתי לו שנשברתי ואני רוצה רכב חברה. משם נסעתי לחברת ההשכרה ולקחתי מכונית, טויוטה קורולה. כל כך מוזר לי לנסוע בה, היא כל כך לא כמו המכונית שלי, ממש לא ברמה. אמנם המכונית חדשה לגמרי, אבל פשוט אין על הסיטרואן שלי.
200 אלף קילומטר עברנו ביחד בחמש שנים, הכרנו ביחד כמעט כל אבן בארץ ונהניתי ממך מאד.
עצוב לי. עידן שנגמר, פרידה.
עומד בדום מתוח מצדיע,
יהי זכרך ברוך.
לפני 15 שנים. 30 במאי 2008 בשעה 9:21
