השעה הייתה 11:05 יצאתי מדלת הבניין שבו גרתי, מול הכניסה עמד יריב, דלת מכוניתו פתוחה מאחור וגופו דרוך לקראתי.
"בוקר טוב כלב, חיכית לי הרבה זמן?" שאלתי את יריב.
הוא הסתכל לצדדים בחשש שמא מישהו מהעוברים ברחוב שמע אותי, השפיל את מבטו לרצפה ושאל:
"לא גבירתי, הגעתי לפני כמה דקות, אבל למה את קוראת לי כלב?"
"אני מאוד אוהבת להשתמש במושג הזה, אבל יכול להיות שקצת הקדמתי כי אתה עדיין לא הכלב שלי", עניתי לו ונכנסתי לאוטו. יריב התיישב בכסא הנהג, הניע את האוטו, הסתובב לעברי ושאל:
"לאן גבירתי?"
"הפתעה" עניתי לו, וכיוונתי אותו לרחוב דיזינגוף.
הגענו לחניון של דיזינגוף סנטר, יריב יצא מהרכב, פתח לי את הדלת, יצאתי ועליתי לכיוון חנות בעלי החיים בקומה השלישית. יריב הלך אחרי במרחק של חצי צעד ממני, בדרך לחנות ראיתי כמה אנשים שהכרתי, אמרתי להם שלום ידידותי אבל לא עצרתי לדבר והמשכתי ללכת ויריב אחרי. הגענו לחנות בעלי החיים, התחלתי להסתובב ולסקור את מגוון הקולרים והרצועות שהיו תלויים על הקיר.
"אפשר לעזור?" פנתה אלי נערה דקיקה כשהיא מחזיקה חתול ג'ינג'י על הידיים.
"אני מחפשת קולר ושרשרת לכלב גדול" אמרתי לה והבטתי ביריב.
הנערה הורידה את החתול לרצפה, פנתה לקיר והצביעה על כמה קולרי עור שחורים עם ניטים.
"מאיזה סוג הכלב?" היא שאלה והוסיפה: "יש לנו גם קולרי ריסון ממתכת, שמתאימים לכלבים גדולים, אם אתם רוצים להרגיע קצת כלב תוקפני".
"זה בסדר", אמרתי לה והסתכלתי על יריב, "הכלב שלי הוא מהסוג החמוד".
"אם ככה אז יש לי קולר מעור רך שבדיוק מתאים", היא אמרה והושיטה לי קולר מעור שחור ורך מעוטר בניטים קטנטנים ממתכת מבריקה.
מיששתי את הקולר והושטתי אותו ליריב ושאלתי: "מה דעתך?"
יריב שתק, אבל אז הופיע שוב החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה שלו והוא סינן "נהדר" מגומגם מפיו.
"חבל שלא הבאתם את הכלב אתכם", אמרה הנערה והוסיפה: "אז היינו יכולים למדוד ולבדוק אם הקולר מתאים, זה מאוד חשוב שהקולר יהיה מתאים לצוואר של הכלב".
"זה בסדר", אמרתי לה. "אנחנו כבר מודדים".
לקחתי את הקולר מידיו של יריב הנחתי אותו סביב צווארו, סגרתי את האבזם ואמרתי לנערה: "זה מושלם". יריב קצת החליף צבעים אבל החיוך הקטנטן שבצבץ לו בזוית הפה, לא נעלם. הנערה הסתכלה עלי וניכר במבטה שהיא לא מופתעת. כנראה שהיא כבר ראתה מחזות כאלו, חשבתי לעצמי. היא הושיטה לי שרשרת ברזל תואמת המתחברת לקולר, אני מיששתי אותה, הורדתי ליריב את הקולר מהצוואר וניגשנו לקופה.
מחנות בעלי החיים הלכתי לכיוון אזור בתי הקפה ויריב אחרי, התיישבתי על הכסא באחד מבתי הקפה והורתי באצבעי ליריב גם לשבת. יריב התיישב ממולי והמלצרית ניגשה אלינו. הזמנתי לי קפה הפוך וליריב מים מינרלים.
"עד שהקפה יגיע", אמרתי ליריב, "תעלה למעלה לקנות לנו כרטיסים לסרט שמתחיל בשעה 13:00, ותבקש כרטיסים לשורה האחרונה באמצע". יריב הלך לקנות כרטיסים וחזר אחרי עשר דקות.
בינתיים הקפה הגיע וגם המים. אני אוהבת קפה הפוך, אבל אני לא אוהבת את הקצף שלמעלה. שמתי בקפה סוכרזית וערבבתי. הקצף לא נעלם, אז הזזתי את כוס הקפה שלי לכיוון של יריב ואמרתי לו שאני רוצה שהוא ישתה את כל הקצף. יריב שתה, חייך, והחזיר לי את הכוס כשהיא נקייה מקצף ומלאה בקפה. שתיתי את הקפה שלי והסתכלתי על יריב. הוא היה נראה אפילו יותר טוב מאתמול בערב. לפעמים קורה שמישהו באפלולית הערב נראה לי מאוד מושך וסקסי ואז כשיוצא לי לראות אותו באור יום, הוא נראה קצת מאכזב. אצל יריב זה לא היה ככה. הכתפיים הרחבות שלו מצאו חן בעיני, עיניו הכחולות הביטו בי במבט שואל, והבעת הפנים שלו הייתה קצת ביישנית. אהבתי את מראה עור הפנים שלו, וחשבתי לעצמי מעניין אחרי כמה סטירות לחי העור הבהיר הזה יהפוך לאדום. מהמחשבה על הסטירות קצת נהיה לי חם אז אמרתי ליריב להזמין חשבון ולבדוק מה השעה.
[b]
לפני 15 שנים. 31 במאי 2008 בשעה 1:32
