להגננת יש עוד שעה יומולדת, והשמחה רבה.
עברנו כברת דרך ארוכה, עוד מעט כבר ימלאו לנו שנתיים ביחד. הדרך ארוכה היא ורבה, מלאת מהמורות, לא פשוטה, ואפילו עכשיו כשאני כותב לך ברכה זו, הקולר שנתתי לך אצלי במגירה. מה שיכול להעיד, שהמהמורה שזה עתה נתקלנו בה, הקפיצה לנו את העגלה, גבוה, חזק, ולא נעים במיוחד.
אין בכך כדי לומר, שהדרך איתך לא נעימה לי. חס וכרפס. נהפוך הוא.
את פשוט מדהימה אותי, כל פעם מחדש. את משהו משהו. מכל מה שראיתי מסביב, וראיתי, והרבה, את הסאבית שהכי הכי הייתי רוצה בשבילי. לא רק שאני רוצה, אלא שמסתבר בימים האחרונים, שגם את.
מאחל לך לשנה הבאה, קצת פחות דרמות.
והרבה המון של אהבה, אנוצקה בלאגנוצקה שלי.
גם הרבה מאד משימות נכונות לך לשנה הקרובה, ואני מאחל לך שתשכילי לצלוח אותן, באומץ, במאמץ, ובהרבה חריצות ועוצמה.
איך בכך כדי למנוע ממני, למנוע ממך, לעשות שטויות. אני מבטיח לך פה חגיגית, שאעשה כל שבידי למנוע כאלה שטויות, וכפי שאת יודעת כבר, (ולא רק את), אני לא ידוע בעדינות שלי במקומות הללו, בלשון המעטה.
אוהב אותך עד לכוכבים ובחזרה,
המממ.... איך לחתום על הברכה הזו....... וואללה..... לא חשוב בעצם, או שכן, אבל לא.
}{
לנוחותכם מוסיף לינק לשירשור יום ההולדת שפתחתי לה. לשירשור .
לפני 15 שנים. 7 ביולי 2008 בשעה 20:01
