סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לה וידה לוקה

לא רק שליטה. והפעם: הצפרדע והעקרב (ביי לבליסנה)
לפני 15 שנים. 19 ביולי 2008 בשעה 17:52

אתמול חתכו לו. והייתי בעד - כי הוא יהודי וכי מה יגידו הילדים בבית הספר וכי הוא ממשפחה של כוהנים משני הצדדים וכי רציתי לתת לאבא שלי את הכבוד להיות הסנדק וכי אומרים שזה בריא ושכחתי לרגע את הדבר החשוב מכל - ברית זה לחתוך לילד שלי את הבולבול.

התכנסנו המשפחה הקרובה ביותר, בביתי. הורים, דודים ושלושתינו. 20 אנשים שבאמת אכפת להם מהילדים ומהטקס הזה. הזמנו מוהל שהוא גם רופא וביקשנו מראש שהחיתוך יעשה בחדר הילדים, הרחק מעיניי הצופים. מרגע שמסרתי את פיצ לידי המוהל, חשך עלי עולמי.
ברגע אחד קלטתי מה אני עושה - מוסרת את בני, יחידי, אשר אני אוהבת, לטקס פגני שאם הייתי קוראת עליו בנשיונל גאוגרפיק הייתי מצקצקת בלשוני ואומרת כמה זה נורא שיש תרבויות כל כך ברבריות. ישבתי בסלון, מהנהנת בראשי לסיפורי האורחים ולא קולטת דבר.
חשבתי רק עליו, התמים, היפה, הבוטח, שברגעים אלה עובר ניתוח כואב רק כי אני החלטתי שזה בסדר.

אור ואחד האורחים נשארו להשגיח עליו. אור אפילו צילמה את כל התהליך ואני רק רציתי לקחת אותו ולברוח. להגיד שהתבלבלתי לרגע. ששכחתי שאני בעצם לא רוצה להכאיב לו בחיים. כשהאורחים הלכו ונשארנו שלושתינו, זלגו לי שוב דמעות. הילדים האלה הופכים אותי לדומעת וגם להכי רכה.

לפיצ שלום. הבולבול שלו עדיין נראה כאילו עבר טראומה קשה, אבל אומרים שזה יעבור. בלילה חלמתי שעכברוש נשך אותו ושאני לא מצליחה להגיע לבית החולים. אם הייתי יכולה לחזור לאחור, לא הייתי עושה זאת שוב.

השולט אור​(שולט) - אהבת חיי,
בתמונות כשחותכים לו הוא ישן.
הוא היה כל כך מסטול מהאקמולי, מזריקות הטשטוש וממי הסוכר, שהוא פשוט חייך ונרדם.
אני נשבעת לך שהוא לא סבל. הוא היה הרבה יותר סובל במדינה היהודית מילדים שהיו יורדים עליו בשל העורלה (ובנים ממש מסתכלים אחד לשני בשירותים).

אהובתי, דומית רכת לב שכמותך,
אף אחד מאיתנו לא היה נותן לפגוע באהוב שלנו. את אתמול הוא העביר בשינה והיום הכול כבר נשכח. זה רק אנחנו שזוכרות :)

אני אוהבת אותך.
לפני 15 שנים
להבה חשופה - בליס היקרה :-)

מזל טוב ורק טוב. זה הקטן גדול יהיה .

ברכות חמות לכולכם.

}}{{
לפני 15 שנים
פעם פרח​(נשלטת) - ליבי איתך {}
זו אחת הדילמות של ההורות שאני שמחה שנחסכה ממני.
לפני 15 שנים
scarlettempress{L} - מה שאור אמרה :)

(אם כי קרוב לודאי שגם אני ארגיש כמוך אם יהיה לי בן מתישהו...)
לפני 15 שנים
אושה{אוש} - הרגשתי בדיוק כמוך לפני 5 חודשים
זה היה כואב, לי יותר מאשר לו
(ככה אני לפחות רוצה להאמין)
זה מנהג ברברי בעיני אבל כמוך נכנעתי למוסכמות ואם בעזרת השם יהיה לי בן נוסף אחזור על הזוועה הזו
לפני 15 שנים
זרה מוכרת - את יודעת יפתי,

למרות ה"ברבריות" בנוהג הזה,בסופו של יום, הילדון המדהים הזה לא יזכור את הכאב שהסבו לו חמש דקות בחייו כמו שהוא יזכור את האהבה, את הטיפול המסור והדאגה שמגלים כלפיו אלו שאוהבים אותו. את, האבא המדהים שלו, וכל מי שמסביבו (הורים, חברים ומשפוחה מורחבת).

אוהבת אתכם המון
אני
}{}{}{}{
לפני 15 שנים
שפחריפה - עשית לי "דז'ה וו".
זוכרת שבברית של הבן הסתגרתי בחדר האחורי ובכיתי עד שהחזירו לי אותו בריא ושלם... פחד מוות, אבל העיקר שזה מאחוריכם ושלום לכולם...
לפני 15 שנים
האמת כואבת​(אחרת) - יקירתי, שיהיה בהמון מזל טוב...
עם אמא כמוך... אני בטוחה שהוא יהיה יותר מבסדר.
ואין ספק שכבר היום הוא נראה מתוק אמיתי.
שתזכו להרבה שמחה ואושר.
}{
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י