יצא לי לקרוא פוסט, ( לפוסט המדובר ). הפוסט עוסק בסיבות לזהות בדסמית מסויימת. אני חושב שזה פוסט מעניין ובעל פוטנציאל ללימוד.
תגובתי משמה:
אני חושב שכל אדם שנכנס לתחום הבדסמי חייב לעצמו הסברים מה מוקד משיכתו לתחום. איכשהו אני סבור שההסברים למה את בתחום נמצאים בגוף הפוסט הזה.
מייד לאחר מכן לדעתי יש לשאול את עצמך, מה את רוצה לעשות עם הסיבות שגרמו לך להכנס לתחום הזה. זו בעצם שאלת המיליון דולר. שהרי את המרקם הריגשי שאיתו הגעת לכאן, אינך יכולה לשנות. מה שאת יכולה לשנות, זה את המקום שאליו את פוסעת לעתיד.
אני יכול להעיד על תפיסתי, וברור לחלוטין שאין לי שום מונופול על התפיסה הנכונה.
בתפיסתי, יש לעשות צעדים מתקנים למרקם שלך, ולא רק שלך, שיגרמו לך להגיע בקירוב רב יותר, למקום שאליו את שואפת להגיע. יש כמובן צורך לברר היטב לאן את רוצה להגיע, ולמה.
את כל זה עושים בטיפול פסיכולוגי. אין בכך בכדי להעיד שאת פסיכית, או חולת נפש חלילה, אבל לבטח שאת לא נורמלית. (נורמלי = כמו רוב האנשים באוכלוסיה).
ועד אז, עד שתלכי לטיפול, ותטפלי בהגדרת המטרות שלך, ובאופן שבו את חותרת אליהן, את יכולה להשען על הכסא בנחת, ולהנות גם במקום שאת נמצאת בו. שהרי הבסיס ליכולת שינוי, הוא קבלת המקום שבו את נמצאת.
ולתמצת, בלי פסיכולוגיה בגרוש, לכי תעשי חיים עם מה שאת, תוך כדי שאת אוהבת את זה, ולתיקוני עומק חשובים, תדאגי תוך כדי שאת נהנית.
לפני 15 שנים. 23 ביולי 2008 בשעה 18:59
