הנוף בסוואנה שלי

1.
מכתב יומי זה משהו שתמיד חימם לי את הלב, שימש אותי, והיווה חלק משיגרת יומי. כל כך אהבתי לקבל מכתב יומי, כמעט תמיד זה היה עושה לי כל כך נעים עמוק בתוך הלב. הייתי מצפה בכיליון לרגע הזה שבו אקבל את המכתב(ים).

2.
מאז 2/8/2008 לא קיבלתי אף מכתב יומי (חודשיים וחצי בערך). מאד הקפדתי עד כה להמנע מלדרוש מכתב יומי מאלו שהכרתי. יש משהו במכתב היומי שיוצר הרבה סאבמישן, שלא הייתי בשל לקבל אותו, לקחת עליו אחריות. המכתבים היומיים מוסרים לי הרבה מאד ידע, שבו אוכל להשתמש בתבונה (או שלא) כדי להיות חופשי להתנהל בתור מאסטר ולהיות שמה מתוך מידע יסודי על המרקם הנפשי והתחושות של זו שמולי.

3.
איכשהו היחסים שעכשיו הקמתי התחילו באופן שונה ממה שאני רגיל אליו בהקמת יחסים בדסמים. האופן הזה יצר חוסר איזון מסויים בין החלק הבדסמי ביחסים ליחסי היישות באופן כללי. מצד אחד יש שם הכרות אבל מהצד השני אין סאבמישן שהייתי מורגל אליו כבר אפילו לפני הפגישה הראשונה. איך אמרה לי פעם מישהי וצדקה, אני לא יודע להקים יחסים בדסמים לא עמוקים. אבל זהו שלמדתי לאחרונה בעצם, להתחיל את היחסים יותר לאט, בלי סאבמישן עמוק מדי על ההתחלה, בלי לקפוץ עמוק מדי.

4.
המקום הזה של, לא להיות מוכן לקחת אחריות, מובן לחלוטין לאור המצב הרעוע שבו הייתי עד לא מזמן. עכשיו מצבי השתפר בהרבה, ואני חוזר לעצמי. איכשהו היום בדרך נס (או שלא) קיבלתי מכתב יזום מהסאבית שלי. המכתב הזה שקיבלתי העיר אצלי נימים רדומים של תחושות שנמו להן מזה עידן ועידנים, כמו גם נגע במקום כואב משהו, אולי בין היתר רעב שלי למשהו שהורגלתי אליו בעבר.

5.
כנראה הגיע הזמן לרפא גם את המקום הכואב הזה, ולהחזיר לעצמי את חובת הכתיבה של מכתב יומי.

וואללה... מכתב יומי... מצמרר משהו...

6.
במועמדות....
פעם נהגתי זמן קצר לאחר הפגישה הראשונה, לומר לסאבית לרשום בפרופיל שלה שהיא במועמדות אצלי. גם את זה לא עשיתי עד כה. אפילו אמרתי לה כל הזמן שהיא לא סאבית שלי. פתאום לפני כמה פוסטים כתבתי "הסאביות שלי".
גם זה... מצמרר משהו...