צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לה וידה לוקה

לא רק שליטה. והפעם: הצפרדע והעקרב (ביי לבליסנה)
לפני 18 שנים. 20 בספטמבר 2005 בשעה 9:26

מאמציה של קלייר למצוץ את הסטראפ און לא נושאים פרי. לשמחתי, הישבן שלה עולה ויורד כשהיא מתאמצת והוא כמו קורץ לי עם כל תנודה של למעלה-למטה.

אני לוקחת את המגב ומחליטה להעניש אותה על ביצועיה הבלתי מספקים. "רצית מגב? תקבלי מגב!", אני אומרת וחובטת בה עם מקל המגב כעשרים פעמים. החבטות לא חזקות. היא קיבלה עשרות כאלה משוט והתגרתה, אבל היום אני מרגישה שהיא זקוקה להרבה יותר מכאב. היא זקוקה לחוש השפלה כדי להרגיש שייכת. לא השפלה כבדה, לא השפלה שלרגע תגרום לה לחוש שאיני אוהבת אותה. השפלה שתגרום לה להכנס למשחק ולחוש בשחרור המיוחל.

"טוב, אני רואה שבמציצות את לא משהו, אז נחזור לנקיונות", אני אומרת לקלייר ומצווה עליה לרדת על 4. כשהיא נעמדת על הריצפה הקרירה אני משתמשת במוט המגב כדי לזרז את הליכתה לשירותים ושם, אני מעמידה אותה על 4 מול האסלה.

"בואי נראה אם המשרתת שלי יותר טובה בנקיונות מאשר במציצות. תנקי את האסלה משרתת", אני מורה לה. "אבל אין לי במה", היא מנסה לטעון ומבינה במקביל לאמירה שלי שהיא אמורה לנקות עם הלשון. רגע של היסוס. אני יודעת שהיא ניקתה את הבית ממש לפני שהגעתי. אני יודעת שעכשיו ההשפלה הזאת זה הדבר שהיא זקוקה לו מכל והשחרור שיגיע איתה מחרמן גם אותי. רגע המתח הזה של תבצע או לא תבצע זה אולי הרגע ששווה את כל המשחקים שלנו. לבסוף היא מסכימה, מתגברת על האגו ומתחילה ללקק את האסלה.

הסטראפ און עדיין עליי ולמשרתת שלי מגיע פרס. "שלא תעזי להפסיק ללקק", אני מצווה ודוחפת אצבע לישבנה. היא יבשה. "אל תזוזי" אני אומרת והולכת לחדר השינה לשמן את אצבעותיי. דקה ואני שוב איתה. דוחפת את ראשה לאסלה "תנקי" ואצבעי חודרת לישבנה. היא מתחילה לנוע עליה בפראות. אני מחליפה את האצבע בסטראפ און ומתחילה לזיין אותה. היא נטרפת, משתוללת וזזה מהאסלה. אני דוחפת את ראשה צמוד לאסלה ומורידה את המים. שתינו כמעט גומרות באותה שניה ואני ממהרת לשלוף ממנה את הסטראפ. "עוד לא משרתת. עוד לא זכית שגבירתך תגמור ממך".

אני מוליכה אותה על 4 לחדר השינה ומצווה עליה לנוח. גופה רועד מהאורגזמה שכמעט והגיעה ולא... היא מהססת. כולה מזיעה מהניקיון ומהמאמץ בשירותים. "אבל גבירתי אני מלוכלכלת. אני לא רוצה ללכלך לך את המיטה", היא מתחננת. בזוית העין אני קולטת את המזרון של הכלבה ואומרת לה "את צודקת. את תנוחי על המזרן של הכלבה שלי. יהיו פעמים שתצטרכי לישון כאן ובמקרים אלה הכלבה תישן איתי ואת תשני על המזרן שלה". לאט היא הולכת למזרן ונשכבת. כמה שהיא יפה לי עכשיו. אדומה מחרמנות, עיניים מתמסרות. הכלבונת שלי. אהובתי.

"מה היעוד שלך משרתת?", אני שואלת.

"לכתוב ולשרת אותך", היא משיבה ולפתע היא לא במשחק. זאת קלייר שלי.

אבל אני רוצה אותה שוב שם, מחוברת לגמרי למשחק הזה.

"מה התפקיד שלך משרתת?"

"לשרת אותך גבירתי", היא משיבה ללא היסוס.

אני מרשה לה ללכת להתרחץ וכשהיא חוזרת נקיה וריחנית למיטה אני מצווה עליה לשכב על הגב. קושרת את ידיה ורגליה ומפשקת את רגליה הקשורות. אצבעי חודרת לתוכה ומתחילה לענג אותה. המשחק כבר לא חשוב. היא כבר לא המשרתת. גם לי אין שום עניין יותר בדיסטנס הריגשי שהמשחק כפה. לרגע זה היה נעים ומגרה ועכשיו אין בו צורך. האצבע שלי חודרת אליה, יודעת אותה, בועלת אותה. היא משתוללת, כמעט גומרת ואני לא מרשה. "עוד לא שפחה שלי, עוד לא אהובתי".

היא מתחננת להגמיר אותי ואני עדיין לא מרשה. יוצאת ממנה ומצליפה בכוס הלוהט בשוט ואז בשדיה שמקפצים לקראתי בעונג מכל הצלפה. היא מתחננת לגמור.

"לא לפני שגבירתך גומרת, אהובה. יש לך משימה. אם תצליחי להגמיר אותי חמש פעמים בלשונך, תזכי לגמור בעצמך". אני לא יודעת מה משתי האפשרויות משמחת אותה יותר, אבל היא ממהרת אל בין רגליי וממלאה את המשימה בהצטיינות.

"עכשיו גם את יכולה, אבל בתנאי שתתאפקי עד חמישים. אני מחדירה אליה את האגרוף שלי וסופרת לאט 1,2,3..." היא רועדת כולה. בחמישים היא צועקת "אני אוהבת אותך גבירתי, אני שלך" וגומרת. "ואני אוהבת אותך שפחה שלי", אני משיבה בחיוך.

וכמו שהבטחתי, מתכון לעוגת גבינה ופירורים, שאפילו גבירות עצלניות ישמחו לעשות:

חומרים:

500 גר פתי בר

500 גר' גבינה לבנה 9% לפחות

תמצית רום או ליקר אהוב

חבילת פודינג אינסטנט וניל

חצי כוס סוכר

כוס חלב

לקישוט: פירות/סירופ שוקולד/ג'לי

אופן ההכנה:

מערבבים את הגבינה עם הסוכר עד שאין גושים

מערבבים את הפודינג עם כוס חלב (ולא כפי שרשום על האריזה) עד שאין גושים

מערבבים את הגבינה עם הפודינג.

את חבילת הפתי בר מכניסים לשקית נוספת ודופקים עד שהם הופכים לפירורים בלי חלקי ביסקוויטים גדולים. לוקחים כף תמצית רום ומערבבים בחצי כוס מים או כף ליקר כמו ליקר דובדבנים. מלחחים את הפירורים בנוזל עד שהם רטובים קלות.

מכניסים את הפירורים לתבנית מרובעת או מלבנית לא גדולה וקצת גבוהה ומהדקים לבסיס. שופכים חצי מכמות הגבינה ומיישרים.

ושוב- שכבת פירורים (רצוי לפזר מלמעלה כמו מלח עד שהכל מכוסה)

ושוב- שכבת גבינה

ושוב- שכבת פירורים.

ועכשיו מקשטים או בסירופ שוקולד או בחצאי אפרסקים או בענבים או שמכינים מראש ג'לי בזק ונותנים לו להתקשות מעט ואז שופכים על הכל.

מכניסים למקרר בערך לשעתיים כדי שהכל יתקשה. בנתיים עושים משהו נחמד:)

בתאבון.

ותודה מיוחדת ל'המשרתת' על ההשראה לסשן הזה ולפסאודונים על ההשראה שלו.


קלייר​(נשלטת) - ואחרי כל זה אני עוד אמורה להצליח לעבוד? :)

די אני מתה מהסשן הזה, משחזרת קוראת את הדברים שכתבת, קוראת את הדברים שכתבתי אני, והתמונות והתחושות רצות לי בכל הגוף. אני נטרפת גברתי.

תודה שכתבת גברתי, אני מטורפת על הכתיבה שלך, על תיאורי התחושות שלך בסשן. כל כך חשוב לי לדעת אותן. אני יודעת שאני מרגישה אותך תוך כדי, אבל לקרוא אותן מרטיט אותי.

והעוגה... טעימה :)
לפני 18 שנים
פלוס מינוס​(אחר) - בליסנה הגבירה
אחרי דברים כאלה
למי יש ראש לעוגות
לפני 18 שנים
scarlettempress{L} - התגעגעתי לקרוא על הסשנים שלכן!

(ותודה גם על המתכון :) )
לפני 18 שנים
scarlettempress{L} - אגב, זה נורא כיף לקרוא את שתי הגרסאות... :)
לפני 18 שנים
Belisana​(שולטת) - תודה יקירת המדור:))
לפני 18 שנים
השולט אור​(שולט) - בלי דארלינג,
נראה לי שאכין עוגה כזו ואגיש אותה הערב לבעל הבית שלי :)

על הסשן שלכן אני לא מתכוונת להכביר מילים. נגמרו המילים, אתן פשוט מדהימות.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י