זה הרי כל כך פשוט בעצם, ורק אלה אנחנו שמסבכים את זה כל הזמן. זה הרי הכל סיפור על צייד ומלקטת, או ציידת ומלקט. ואני, הרי מה איכפת לי אני מה להיות מהשניים ? בעצם איכפת לי, אני רוצה להיות את שניהם, וזה הרי לגמרי לא פשוט בכלל. יש איזה משהו בעניין הזה, שאו שאתה שמה, או שאתה שמה. במקרה הזה זה אני שמסבך, אני רוצה את שניהם, ואני כמובן אקבל את זה. יש הרבה כאן שלגמרי לא מבינים את זה, יש הרבה שלא חושבים שזה אפשרי. אז זהו, שהם לא מכירים אותי מספיק. מה שאני רוצה זה אפשרי, וזהו זה. כל זה כמובן בגין העובדה שאני דומתחלף קשוח נורא וכשאני רוצה משהו, אני מקבל אותו. ושאף אחד פה לא יעיז לומר אחרת.
ובשיחות עם ציידות, שחושבות שהן מלקטות לרגע, אני מצחקק לי לעצמי, הצייד והמלקט שלי מחייכים אחד לשני, ומשתעשעים מהסיטואציה. הרי זה לא מלחמה בכלל, ואין פה מנצחים ומפסידים, זה הכל בשביל שנהנה בכלל, ואני נהנה, בכלל, לגמרי ממש בכלל.
לפני 15 שנים. 24 בדצמבר 2008 בשעה 17:17
