ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בעבור חופן צומי

אני רוצה את אור הזרקורים; אני רוצה תהילת עולם; אני רוצה את סגידתו של קהל משתאה; אבל אני מוכנה להתפשר על צומי, בינתיים.
לפני 10 שנים. שני, 23 בפברואר 2009, בשעה 19:31

"נו, עם טוש, מה אכפת לך?"
"בשום אופן לא!" הוא מזדעזע.
"למה?"
"כי אם אחר כך מישהו יראה את זה במקרה, לפני שזה יירד?" הוא מקשה. "פדיחות".
"נווווו?"
"לא יקרה. רדי מזה", הוא אומר.
"אוף", היא אומרת בהתפנקות מאוכזבת. "טווווווב". והיא מתווה עוד סימן על גבו באצבעה. כפתורי חולצתו פתוחים והחולצה מופשלת לאחור כדי לחשוף את הגב, ורק השרוולים שעודם על זרועותיו מחזיקים אותה במקומה. הוא עוד לא לגמרי בטוח איך הגיע למצב הזה, אבל זה נראה טבעי לחלוטין כשזה קרה.
"צ'?" הוא שואל.
"נסה שנית", היא מגחכת.
"הממממ... אז 3?"
"לא, לא".
עכשיו אין ברירה, הוא מנסה את האות הראשונה שעלתה על דעתו, ולא היה לו נעים להציע. "ז'?"
"בינגו". היא 'מוחה' את הכתוב בכף ידה ואומרת, "טוב, יותר ארוך. מה אני כותבת עכשיו?" ומתווה בקצה אצבעה מה שברור לו שהוא רצף של אותיות. מדי פעם הוא חש במגע הציפורן שלה, ורועד קצת.
קודם הצליח לזהות פעמיים - את השם שלה ואת השם שלו - ופקשש פעם אחת. אבל עכשיו היא מתווה את האותיות הרבה יותר מהר, והוא לא חושב שיצליח לזהות.
"אה... זה היה נורא מהר".
"אז מה", היא מושכת בכתפיה. "הצלחת לקרוא?" יש חיוך בקולה, משהו מרמז, משהו משועשע. או שהוא רק מדמיין?
"אה..." הוא מושך זמן. "אפשר שוב?"
היא מתווה שוב את האותיות, מעט יותר לאט הפעם, כל תנועה מדגדגת בעור גבו וגורמת לו להצטמרר. גם לאט יותר, הוא לא מצליח לפענח אותן. שתי מילים, הוא חושב. שתי מילים. "תודה רבה?"
היא צוחקת. "מה פתאום?"
"אוף. תמיד אני?"
"זה ניחוש או תלונה?"
"אפשר שניהם?"
היא מתווה שוב את הסימנים על גבו, בעצלתיים, אבל הוא לא מצליח לפענח אותם. למעשה, הוא בכלל לא מצליח להתרכז. הוא רק רוצה שתמשיך להעביר את אצבעה על עורו. הוא בטוח שהיא מבחינה בעור האווז המסתמר על גבו.
היא מפסיקה.
"נו?"
"כלום", הוא אומר. "כלום. הממ..." הוא מהרהר. הוא די בטוח שזו ת' בהתחלה. ויש לו התחלה של חשד - או אולי תקווה - שהוא יודע מה היא כותבת, מתוך התגרות מוחלטת בחוסר היכולת שלו לפענח את המילים. "תגיד אולי?"
"איזה רעיון מוזר", היא צוחקת. "לא, לא". היא קמה ממושבה מאחוריו. "שמע, אני צריכה ללכת", היא אומרת ואוספת את תיקה מעל השולחן, שעליו נשארים שני הספלים והצלחת עם העוגיות, ריקה למחצה, כרגיל. הוא מנסה למצוא משהו לומר, משהו שיעצור אותה במקומה, אבל כבר יודע שזה לא יילך. הוא מעלה בחיפזון את חולצתו חזרה על גבו וניגש אחריה לפתוח לה את הדלת. "מתישהו, שוב", היא אומרת.
"כן", הוא אומר באומללות, מכפתר כפתור ועוד כפתור. האחרון חונק מעט את גרונו.
הדלת נסגרת מאחוריה. הוא מסתכל לרגע בדלת, מתופף ברגלו. שוב לא הצליח להגיד לה, שוב לא הצליח לעשות דבר. נוכחותה משתקת אותו.
הוא ניגש לאמבטיה, אל הראי, מהסס לרגע, פותח מחדש את הכפתורים, מפשיל את החולצה מעל הגב, מסובב מבט אל הראי.
כלום, כמובן. הדגדוג עוד בעורו, אבל אין שום סימן שיעיד על המילים שהדגדוג הזה מאיית. אין שום סימן שיסגיר את המילים שהוא חושב - שהוא מקווה - שהוא חושש שהיא כתבה.
הוא מוצא את עצמו מצטער שלא שרטה את המילים בציפורן. לא שהייתה עושה דבר כזה, לא שהיה מניח לה... הוא מסובב שוב את צווארו לאחור כדי להביט בעיון בגבו. לפחות היה נשאר סימן. הוא היה צריך לתת לה לכתוב את המילים בטוש, הוא חושב. עדיין היא הייתה הולכת, והוא היה נשאר תקוע עם הצורך למצוא דרך לנקות את השרבוטים מעל עורו, אבל לפחות הוא היה יכול להסתכל בראי אחרי לכתה ולראות אם החשד שלו - זה שלא העז להעלות על דל שפתיו, זה שלא העז לנחש - היה נכון.
ולא שהיה מעז לעשות משהו גם בפעם הבאה, וגם בזו שאחריה, כי גרונו חנוק כל כך כל פעם שהוא מעז לנסות, כי עיניה מבריחות את עיניו שוב ושוב, כי לבו מרעיד את צלעותיו מבפנים עד שהוא חושש שתבחין בכך... אבל לפחות היו נשארות לו המילים, המילים שדמיין על עורו - המילים שהתוותה או לא התוותה, מי יודע, הרי הוא אף לא מסוגל לשאול - ולא העז לבטא, ולעולם לא יידע אם הן נכונות.
הוא ממלמל לעצמו את המילים, בשקט, שאיש לא ישמע, ומסמיק, ואז מושך בכתפיו ומכפתר מחדש את החולצה, מפנה עורף לראי והולך לפנות את השולחן בסלון. לעולם לא יידע אם אלה אכן היו המילים. שטויות, הוא בטח סתם משלה את עצמו. לא ייתכן שזה מה שהיא כתבה.
"תזיין אותי".

Lady Lilith​(שולטת){חפיץ} - מקסים... אהבתי.
לפני 10 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - תודה. :-)
הרעיון הקסים אותי כשהוא הופיע לי מול העיניים. טוב שהוא מקסים גם אחרים.
לפני 10 שנים
gamVgam​(אחר){גם וגם} - תוריד ת'זבל?
אין אין על האופטימיות של הגברים...
מתוסבכים אנחנו




(תפאורת הכוסות על השולחן יכולים לחשוב על אופציה פחות דוקרנית כמו, תנקה ת'שולחן, אבל זה לפסימיים)
לפני 10 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - LOL
אני דווקא די בטוחה שהוא צודק, מה שעושה את זה אפילו יותר מתסכל.
לפני 10 שנים
gamVgam​(אחר){גם וגם} - LOL אני די בטוחה שהוא צודק...ענק!
את כתבת את זה, מה זה אני די בטוחה.

"זו דעתי ואני חולק עליה?!"
לפני 10 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - אני לא בהכרח יודעת הכל על הדברים שאני כותבת. באמת. :-)
לפני 10 שנים
Devil's Angel - מצוין!
לפני 10 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - תודה! :-)
לפני 10 שנים
Bloody - זה התעללות, לא יפה לעשות ככה. תגידי לה.
לפני 10 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - אבל אני בעדה. לפחות קצת. :-)
לפני 10 שנים
Bloody - כן? אז אני בעדו!
מתערבים הוא מזיין אותה בפרק הבא?
לפני 10 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - אני גם בעדו, אתה יודע. שניהם שלי... :-)
אבל זה יקרה רק אם *אתה* תכתוב את הפרק הבא.
I dare you.
לפני 10 שנים
Bloody - המממ. ואת רוצה בזמן הזה לכתוב במקומי את המבחן בתורת הבקרה?

אבל בסדר, אני אכתוב. הא!
לפני 10 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - גם אם הייתי רוצה לכתוב במקומך את המבחן בתורת הבקרה, תאמין לי ש*אתה* לא רוצה שאני אכתוב אותו במקומך.
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י