לפני 17 שנה יצאתי עם נערה עדינה, מחורה מקסימה מבית טוב, ביחד לפני קיום האינטרנט גילנו את הבדס"ם, את חלק מהוויתי, את חלק מהוויתה.
בדיעבד, ומבט לאחור, חצי אם לא יותר ממה שעשינו היה לא "נכון", רובו היה מסוכן (בעיקר מחוסר ידע), ואפילו לא חלק קטן ממנו לא היה בוגר.
גחמתי, מיני וחזק זו הייתה חוויה מכוננת לחיים.
בעיקבות השרשור לשא יגמר עקב שאלה של איש צעיר והתגובות הכול הכך מוצדקות והכול כך פראיות, אני תוהה אם היה אז אניטרנט האם ותיקי העולם של אז היו טוחנים אותי גם כן? אני מניח שכן. האם הם היו צודקים במילותיהם? אני מניח שכן. האם הייתי לומד משהו? אני מניח שלא.
מפחיד. ואולי מזלי, שלא היה לי אז את מי לשאול.
--------------------------------------------------------------
ההגדרות של מה הוא בדס"ם מה הוא שולט/ת ונשלט/ת,סאב/ית, ושאר מילים שגורות כאן, נהיות יותר ויותר מגוחכות בעיני עם הזמן, או אולי עם הגדילה האישית שלי, ואולי כמהנדס, מכור להגדרות אני מוצע אותן מגוחכות כי אין הגדרה שתצליח לכלול את הקהל האנושי בתוך חבילה אחת.
אולי היום יותר מהכול אני מניח כי הגדרות תפקיד לאנשים הינם פועל ישיר אך ורק של התוכן שיוצק אליהם אדם.
-----------------------------------------------------------
כבר שבוע וקצת שהיא בחו"ל ואני מוצע את עצמי מתגעגע, תחושה נעימה להתגעגע, וזה בכלל לא לדבר אחד, אלא ךמכלול של ההוויה הזוגית, חסר לי הכול מהכול באותה הצורה, גם הסקס וגם הבוקר, גם היום יום, וגם הנדיר, הרוגע של הביחד, הסוער של הביחד.
מתגעגע, זה סימן להרבה.
-----------------------------------------------------------
אושר זה דבר שטמון בדברים הכי קטנים שיש, וילדים זה אולי הדבר היחידי שמעניק אושר צרוף,
וים עם ילדים זה בכלל טוב,
ים עם ילדים וחברה טובה,
ובירה קטנה,
ועוד כמה דברים,
מזל שנשרפתי, כי צריך משהו שיזכיר את העוקץ שבאושר.
---------------------------------------------------------
אחרי שבועיים שלא נפגשנו, שנתחיל בפיצוץ או סתם בביחד של שניים?
לפני 15 שנים. 25 באפריל 2009 בשעה 20:11
