צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הולם להפליא

עניין של אמונה
ואדיקות לשמה
לפני 14 שנים. 29 במאי 2009 בשעה 14:15



היא שואלת בקול מתפנק.
האלכוהול הופך אותה לחרמנית.
למעשה חרמנית יותר.
כי חרמנית היא תמיד.

פתאום היא נזכרת בחוט הטלפון, ההוא שמשאיר קווים דקים וצורבים.
ורוצה עוד,
שארביץ לה.
שאפליא מכותיי בישבניה, שאסטור לה, שאותיר סימניי.
ומפנטזת,
ולפני שמסיימת לפנטז כבר זוכה להגשמה, למימוש.
היא שמחה.

מבוסמת ומבושמת,
ועוד סיבוב אחד מתחיל משום מקום ומגיע עד הקצה.
ושפוכים מוטלים על המיטה,
והשינה אופפת.

בלילה הם יקומו,
הוא יתגלח, היא תתייפיף,
ויסעו למסיבה ההיא,
מי יודע מה יקרה שם, ועם מי.

היא במצב הרוח הנכון להרפתקאות.
והוא?
אצלו זו ממילא ברירת מחדל.

אז הוא מרים את היד,
ומנחית.



play girl - חוט הטלפון, ההוא שמשאיר קווים דקים וצורבים..
מממ
נשמע מעניין ביותר.. (:
לפני 14 שנים
הולמס​(שולט) - מעניין עד מאד.
אלא שאינו מתאים לכולן.
עבור רובן הוא כואב מדי, חד מדי, חסר פשרות מדי.

גם לזה נמצאים פתרונות.
לפני 14 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - לחשוב על הרגעים שחוט הטלפון מסמן את עורה
התענוג שלה
ושלך
ואיזה יופי תארת זאת במילים
שלא יגמר לכם לעולם.
:)
לפני 14 שנים
הולמס​(שולט) - תודה.

אני חושב שהוא מסמן שניות, ולא רגעים.

רגעים זה משהו עבה יותר.
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י