סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ירקרקות האופר

מאז 2004 * אורגינל * הגב אליך הלב איתך
לפני 14 שנים. 28 ביולי 2009 בשעה 16:05

אני שם צלוחית קטנה של חלב על הרצפה וכמעט מיד את מתכופפת ללקק ממנה, מחככת לחי ביד שלי, שולחת לשון קדימה. אני מסתכל. אני מקשיב לעצמי נושם. הרגל שלי ליד הצלוחית, ככה שתסתכלי עליה בזמן שאת אוכלת. אני מלטף לך את התחת ואת מקמרת את הגב. את מרימה את הראש ואני מוריד אותו בעדינות. אין הרבה חלב בצלוחית. את רוטנת. אני רוכן ומנשק לך את הפה, מלקק את החלב מהשפתיים שלך. את נותנת בי מבט מסכן. אני דוחף את הראש שלך בחזרה למטה.

אני מסתכל עליך מנענעת את הזנב שלך. מדהים אותי איך אפשר לראות שהכוס שלך נרטב. הפנים שלך רטובות, הכוס שלך רטוב. אני לא רוצה רק לראות, אני רוצה להרגיש, ולכן אני שולח כמה אצבעות מגששות ומלטף. אני מבין פתאום שעכשיו, באחר הצהריים הזה, אני לא רוצה אותך עם הזין, אלא עם היד. את מבינה את התובנה הזאת באופן אינסטינקטיבי ולכת את שולחת את התחת אחורה, לזיין לי את האצבע. אבל את גם מפסיקה להרטיב את הקצה השני שלך, ולכן אני מושך ממך את האצבע ומצביע עם הרגל על הצלוחית - אל תפסיקי ללקק.

הצלוחית חצי-ריקה עכשיו. אני מסתכל על חצי הצלוחית הריקה ואיך שאת רוטנת, מזיזה את הזנב, מחפשת את היד שלי עם התחת. אני מסתכל על הברכיים שלך, צמודות על הרצפה. הרגליים שלך יפות. אני מלטף לך את הראש עם סוליית הנעל. את מנסה להתנגד. את מזיזה את הראש, נאבקת, מסמנת לא עם התחת. אני לא מפסיק. הכוס שלך מנצנץ באור הזה. חבל שלא לילה עכשיו. לילה הוא זמן למעשים חמורים, אבל באחר הצהריים אפשר לעשות רק עוולות קטנות, עצלניות ומתרפקות. אני אוהב לראות אותך נלחמת ככה. אם עכשיו היה לילה הייתי קושר את הקולר שלך לטבעת הזאת ברצפה וזה לא היה חלב בצלוחית הזאת. היית נלחמת, אבל זה לא היה עוזר לך. או אולי הייתי מתיר אותך ונותן לך לשכב על הגב ולאזן בעצמך נר בוער מעל הכוס שלך. ולהאבק לא לזוז.

אבל עכשיו אחר הצהריים. זה זמן של התרפקויות והתפנקויות, והצלוחית כמעט גמורה עכשיו, והתחת שלך מזמין, ואני מחזיר את האצבעות שלי למקום שבו הן רוצות להיות, ומלטף ומועך ומעביר אותן לאורכו ולרוחבו ולפנימו של הכוס שלך, ועכשיו את מנסה לאזן את הזיון שאת עושה באצבעות שלי ואת הליקוק שאת עושה בצלוחית. אני קם מהספה ועומד על הברכיים מאחוריך, ומזיין אותך חזק יותר, וביד השניה פורם לעצמי את המכנסיים. את מבינה מה קורה ומשמיעה אנחות חתוליות ומצפות ואני לוחש לך שפעם זה לא יהיה צלוחית חלב שתלקקי בזמן שאני אזיין לך את התחת אלא מישהי אחרת, חמורת סבר וגבוהה, כמו שאת אוהבת, ואת נאנקת כי את מבינה שאני הולך לזיין לך את התחת, וכשאני מעביר אצבעות רטובות מהכוס שלך על התחת, ואת נאבקת להשאר פתוחה, נאבקת שלא להאבק, אני מבין מה כוחו של אחר הצהריים.

כשאני גומר את מסיימת את צלוחית החלב שלך והופכת את הקערה על פיה עם האף, והשמש נמוכה בחלונות.

Needles And Pins​(לא בעסק) - הממ. יאם.
לפני 14 שנים
נקודה. - אמ?ן.
לפני 14 שנים
Grey / Green - חזרת!
לפני 14 שנים
Perpetua - ללקק את השפתיים
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י