מה עושה עבד דו-מיני, בן 55 או 60 עם קריירה מבטיחה, נשוי עם משפחה ואפילו נכדים, שאף אחד לא יודע על הרובד הנסתר הזה של חייו? מה הוא עושה עם ההכרה שיותר ויותר מההויה הזאת הופכת לזהות הממשית שלו? שהצורך להכנע, להתמסר הופך אצלו לכל כך מהותי שהוא מוכן לאבד את השליטה על חייו ה"שפויים"?
מה היתה התגובה שלכם אם מישהו שאתם מאד מכבדים (בן משפחה או שותף לעבודה) היה בא ובסוד אומר לכם יש לי משהו לספר לך עלי - הדבר שהכי מרגש אותי בחיים זה לכרוע על הברכיים כשהזיין של האדון בפה שלי ואני יונק בשקיקה את כל מה שהוא מוכן להוציא משם?
מה היתה התגובה שלכם אם אותו אחד היה אומר לכם, אתם יודעים, אני לובש עכשיו תחתוני נשים וכשאני בשירותים אני תמיד יושב כמו אשה - כי כך מצוות אדוני?
את העובדה שאני עבד, כלבה, זונה כבר הבנתי לפני 15 שנים בערך.
אולי זה עוד התחיל קודם, כשהשכן המבוגר שלי הזמין אותי לשחק איתו קלפים (הייתי בן 10) ומצאתי את עצמי עושה לו דברים אחרים (אפילו שלא כ"כ רציתי).
אח"כ שנים של הדחקה אולי... רגש מיני מוגבר, ללא ספק... המון אוננות, המון גירוי אנאלי, אבל ללא הכרה בכיוונים נוספים - תשוקה נואשת לגוף של אשה (עד היום) וזוגיות שהחלק הזה שבה מאד צונן.
עד שהתחילו הצ'אטים.
אז פתאום אתה מגלה מין ללא גבולות, זמין ורב-מימדי. זה מתחיל בהצצה חטופה והססנית לחדר גברים בלבד, אוננות וירטואלית משותפת, מפגשים בצ'אט באמצע הלילה לשיחות עד הבוקר.. חצי שנה של היסוסים, התחבטויות, תשוקה, לילות ללא שינה... הכל בהסתר, בהרגשה של אשמה (כמו כל נשוי לפולניה)...
ואז אתה נכנע, דופק בדלת (לא יודע מה עושה יותר רעש הדפיקות שלך או דפיקות הלב) ופתאום אתה ערום, על הברכיים מוצץ בתשוקה או כורע על השולחן והוא מאחוריך: פנימה החוצה, פנימה החוצה...
עוברות עוד שנה שנתיים של לבטים, בירור הזהות, סודות, שקרים... אשמה... אבל סוג של התגלות מתוקה, מרטיטה..
ואתה מגלה את חדרי הב.ד.ס.מ. ואתה מרגיש מן התרגשות שעוד לא הרגשת אף פעם...
ועכשיו, 15 שנה אחרי, אתה מרגיש שמצאת אותו. את האדון שחלמת עליו. שמבין את הראש שלך, שאפשר לבטוח בו.. ופתאום אתה רוצה לצעוק את זה לעולם ולא כ"כ אכפת לך מה יקרה?
ומה את היית עושה אם היית מוצאת את הבלוג הזה על מסכו של בעלך כי שכח? לנקות את המסך?
לפני 14 שנים. 31 בינואר 2010 בשעה 21:54