לפני 14 שנים. 3 בפברואר 2010 בשעה 0:41
אחרי תקופה שקטה סוף סוף יצא לדבר
כי הרגש עוד שם ו.. לא.. הוא לא ייגמר..
הבטחתי לך לכתוב.. להקדיש קצת יותר זמן..
הסברתי שהקילור הוא משמעותי.. כי את מלכתי..
תמיד היית.. ותמיד תהיי...
וזה לא קשור להגיון.
זה פשוט קיים.ומרגיש לי נכון.
ומרגיש לי אותך. ומזכיר לי אותך. את מה שהיית.
שהיינו. שעשינו. שרצינו.
ומסתבר שעדיין רוצים. לשון. וכאב. עונג. ותשוקה.
וזה רק במקרה שאת שם.. רחוקה..
כי את תמיד איתי.אצלי. בלב.
ואת יודעת.
אני עדיין, ותמיד, אוהב.
