הכלוב הזה נהיה יותר גרוע מיום ליום. זה לא רק החומר האנושי שמסתובב פה; גם האנשים פה חרא.
פעם האנשים פה לא היו כאלו חרא. כשאני הגעתי לכלוב היו פה קליקות, היו פה אנשים, אני עוד זוכר ניקים, אני זוכר איך היה פה שמח, אני גם זוכר דברים לא טובים, כמובן, אני זוכר איך הכלוב הלך והדרדר ואיך אז באמת ראית איזה חומר אנושי מחורבן מגיע לאתרים כמו הכלוב, וזה היה חבל, כי כמה זמן לפני שהגעתי היו באמת אנשים טובים, היו קליקות, היו ניקים אגדיים שעוד דיברו עליהם. חוץ מזה האנשים היו חרא.
פעם, באותה תקופה שבה הייתי חדש פה, והיום נראית לי אגדתית, מהולה בריחות ורדים ובניחוחות חרא (אנושי), סיפרו לי ותיקים אמיתיים איך היה פה בהתחלה, כשרק קמנו. היו פה ניקים אגדיים, היה שמח, היה קטן אבל גם איכותי, והיה חרא של חומר אנושי שהסתובב פה, זה לא יאמן איזה אנשים הגיעו לכלוב בהתחלה, וכל פעם שפגשת אחד מהחארות האלו אמרת לעצמך שפעם היה יותר טוב.
לפני 14 שנים. 3 בפברואר 2010 בשעה 23:07
