צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ירקרקות האופר

לפני 9 שנים. חמישי, 4 בפברואר 2010, בשעה 01:07
הכלוב הזה נהיה יותר גרוע מיום ליום. זה לא רק החומר האנושי שמסתובב פה; גם האנשים פה חרא.

פעם האנשים פה לא היו כאלו חרא. כשאני הגעתי לכלוב היו פה קליקות, היו פה אנשים, אני עוד זוכר ניקים, אני זוכר איך היה פה שמח, אני גם זוכר דברים לא טובים, כמובן, אני זוכר איך הכלוב הלך והדרדר ואיך אז באמת ראית איזה חומר אנושי מחורבן מגיע לאתרים כמו הכלוב, וזה היה חבל, כי כמה זמן לפני שהגעתי היו באמת אנשים טובים, היו קליקות, היו ניקים אגדיים שעוד דיברו עליהם. חוץ מזה האנשים היו חרא.

פעם, באותה תקופה שבה הייתי חדש פה, והיום נראית לי אגדתית, מהולה בריחות ורדים ובניחוחות חרא (אנושי), סיפרו לי ותיקים אמיתיים איך היה פה בהתחלה, כשרק קמנו. היו פה ניקים אגדיים, היה שמח, היה קטן אבל גם איכותי, והיה חרא של חומר אנושי שהסתובב פה, זה לא יאמן איזה אנשים הגיעו לכלוב בהתחלה, וכל פעם שפגשת אחד מהחארות האלו אמרת לעצמך שפעם היה יותר טוב.
נטול מושג​(שולט) - חרא. לא יכולתי לנסח את זה יותר טוב בעצמי.
לפני 9 שנים
Grey / Green​(אחר) - פעם יכול לנסח את זה יותר טוב
לפני 9 שנים
מרצדת - מאת קופי פייטר, via כאן
http://www.dorbanot.com/?p=22387

"אי שם, בין כל ההלחמים המוזרים וכל הערכים שנועדו רק להצחיק, צצה לה "רפקת", התרגום העברי לנוסטלגיה של malemilim, כשושנה בין החוחים.
זהו תרגום מעולה לדעתי. גם הרעיון של לשים על משקל המחלות הוא מדויק.
הרי נוסטלגיה היא סוג של מחלה שתסמיניה הם להתפרק על ההווה ולהתרפק על העבר, כאילו הכול היה גדול ומרשים אז ובצבעים זוהרים.
לא סתם מאיר שלו כתב בספרו "כימים אחדים" שביאליק אמר פעם שהר הקילימנג'רו גבוה מאוד אך לא כמו ערימת החציר שהיתה בחצר ביתו בילדותו…
הו רפקת שלי, ההיית או חלמתי חלום?
רפקת. תורם ומקור: "malemilim

http://www.dorbanot.com/?p=7692
לפני 9 שנים
פרלין​(נשלטת) - זה באמת נשמע כמו רככת. אבל חוץ מזה, יופי של מילה.
לפני 9 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - הבעיה עם הטקסט הזה היא שאני רואה אותו ואומרת ישר, "זה פרודיה" - ואז אני עוצרת וחושבת, "רגע, בטוח שזאת פרודיה? כי זה יכול גם להיות ברצינות".
לפני 9 שנים
Grey / Green​(אחר) - גם אני קצת חלוק.
לפני 9 שנים
l.w - גם אני חלוקה,

נכון.. תמיד יש חרא אנשוי אבל נדמה שהיחס השתנה קצת.

או כמו שיוסי בנאי היטיב להגיד החיים זה חבית של חרא מצופה דבש.

יש אנשים שהחבית שלהם הפוכה, והם.. הם עוד לא הגיעו בכלל לדבש.


לפני 9 שנים
Madame T​(שולטת) - "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי"...

כך או כך מסתבר שיש כאלה שעדין פה, והם לא כאאלה גרועים...:)
לפני 9 שנים
בטי בום​(לא בעסק) - גם אז היו חראות אבל מההתלהבות הסכמנו לאכול את זה.
לפני 9 שנים
זאלופון​(שולט) - העניין הוא לא שיש או אין חארות, אלא מסה קריטית של חארות (או, עבורי, מסה קריטית של שוטים). חארות וטיפשים תמיד היו ויהיו, אבל בהתחלה היו פחות אנשים, ולכן גם פחות חארות וטיפשים, ולכן הסיכוי שחארות/טיפשים ישתלטו על דיונים ויחרבו אותם היה נמוך יותר. הרי מספיק שניים כאלה, ולפעמים אפילו אחד, אם הוא ממש מסריח.
לפני 9 שנים
קייסי - איך מתדרדרים על טבעת מביוס? הכל אותו חרא, אבל משעשע לפרקים.
לפני 9 שנים
קובלט - וגם הפוליטיקאים לא היו כל כך מושחתים!!!!
לפני 9 שנים
Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} - אני לא חושבת שזה עניין של מינונים אלא סוג החרא. אם פעם היו פה קקי של עיזים, פה ושם, היום יש פה שלשול מילולי. מסריח יותר ונוכח בכל מקום.

ואולי בעצם הכל עניין של סנסיטיזציה. אחרי חשיפה ארוכה שמתחככת לך על הקרנית בכל פעם שאתה נכנס לאתר, אפילו קצת מהחרא מציק יותר.
לפני 9 שנים
לילי ש' - עוד באירופה הכל היה הרא. הרא של אירופה!
לפני 9 שנים
mind games​(מתחלפת) - חלק מהחרא הוא אותו חרא בדיוק, רק שהניקים שלו מתחלפים מדי פעם.
לפני 9 שנים
ים_yam​(לא בעסק) - היתה לי איזו תגובה בראש קודם, אבל היא נעלמה ובמקומה בא לי איזה איץ' לבוא לכאן עם אקונומיקה, סקוצ'ברייט וכפפות ממש עבות...
(:
לפני 9 שנים
bent_wordsmith​(לא בעסק) - חרא חרא, סוחבים.

יאללה, התחלת צעד בדרך הנכונה.

אולי ישתפר :)
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י