לפני 14 שנים. 24 באפריל 2010 בשעה 22:31
הבוקר קיבלתי הודעה: אתה לא מתגעגע לגמור עבורי?
עניתי שתמיד. תמיד מתגעגע. ותמיד שמח לגמור עבורה כשפנוי.
בפעם האחרונה שנפגשנו היא השאירה מזכרת. ביקשתי אישור ללבוש.
אישרה.
התקשרתי.
מגע החוטיני שלה על גופי והסאטן של הבייבי-דול... הריח..הזכיר לי אותה..
המילים שכמו נוגעות במקום הידיים...
התגעגעתי. בטח התגעגעתי.
הכל התייצב ונדרך עבורה. מלכתי.
שומע אותה גומרת פעם. מתארת את הרטיבות תחתיה.. הרטיבות שאמורה להיאסף לתוך פי.
מדמיין את הטעם.. שומע את הקולות.. רוצה להתמסר לה. כמו פעם.
והיא משתהה.. ועוצרת... וממשיכה... ונזהרת.. שלא אגמור. לא לפני שהיא רוצה.
מתחנן. מבקש. ובסוף היא מתרצה. וסופרת. ועוד רגע.וכמעט. ויותר מהר. ולאט.
אהההההההה.... תודה מלכה שלי.. כן, מלכה שלי. תמיד היית. ותמיד תהיי.
רק את.
תודה שלא ויתרת.
