השעה הייתה שמונה בבוקר, נכנסתי לסופרמרקט השכונתי, חטפתי במהירות שוקו ולחמניה ועמדתי בקופה. לידי עמדה רונית השכנה ממול עם הכלב החמוד שלה. זה היה כלב מעורב עם הרבה פרווה, כזה שבא נורא ללטף והוא רחרח מסביב וקיבל הרבה ליטופים מכל מי שעמד בסביבה.
פתאום הצטרפה לתור, בחורה לא מוכרת, צנומה בהירה כמעט נערית. היו לה פנים יפות ושיער ארוך בצבע חום. היא החזיקה ביד חבילה של שקיות זבל ורצתה גם לשלם כמו כולנו. הכלב הפרוותי של רונית, התקרב אליה, רחרח אותה והחל ללקק את כפות ידיה. רונית משכה ברצועה שלו אבל הוא המשיך להיצמד אל הצנומה ואפילו התלהב יותר וקפץ עליה. רונית אמרה לה "אופס אני ממש מצטערת" אבל נראה היה שהצנומה דווקא נהנתה מתשומת הלב ואז רונית שאלה אותה את השאלה המתבקשת אם לשפוט על פי ההתלהבות של הכלב ממנה "תגידי יש לך כלב ?"
"לא." אמרה הצנומה, "אבל אני כלבה".
לפני 13 שנים. 1 בינואר 2011 בשעה 17:37
