תהיה לי חנות גדולה וריקה
עם כמה שולחנות וכיסאות
החנות תהיה שילוב של פיצרייה ונרגיליה.
יהיו נרגילות בכל הטעמים.
ואחת עם מים מלוכלכים ופז"מניקיים בשבילי.
יהיה בצד תנור פיצה כפול שינפיק פיצות טובות ובסיסיות (כמו של הסובל, או של עגבניה) וגם לחמג'ון עם בשר כבש טחון.
לא תהיה כשרות, ומי שלא טוב לו שילך להזדיין.
ויהיו גם משקאות קלים (קולה בבקבוקי זכוכית)
ותה עם נענע (וגם קפה למי שמתעקש, אבל שחור. רק שחור. לא קפה של פלצנים)
אני לעומת זאת כן אהיה פלצן
כי אהיה זקן, ממש זקן ולא יהיה אכפת לי מאיש.
אני אשב לי כל היום על כסא סבבי בפינה, צופה על פני כל בית העסק.
נרגילה כאן לידי.
כוס תה עם נענע שמתוחזקת קבוע ע"י בת או נכדה (מה שאני אספיק עד אז).
גם תחלופת הראשים של הנרגילה והגחלים תהיה באחריות מישהו אחר.
יען כי אני זקן
ואז אחזור לשורשים הערבים שלי.
אלו שההורים שלי נטשו כמעט כליל כשעברו מארצות ערביות לכאן.
תהיה לי מחרוזה תפילה (מסבחה).
ואולי גם שפם.
ואני אבלה לי את היום בעישון נרגילה
(ומדי פעם איזה ג'וינט שמן כי אז יהיה מותר, לפחות לזקנים, לנאפס חופשי).
בשתיית תה.
(וקולה בבקבוקי זכוכית).
ואני אשב לי בפינה ואבלה את מיטב זמני בלקלל את העוברים והשבים, ובלהפריח עננת גז מעיים פה ושם.
(לזקנים מותר).
ואולי אארגן לי איזו מרקקת נחושת דקורטיבית.
וינטאג' כזאת.
כי יש גבול לכמה הבנאדם יכול לירוק על הרצפה.
ותהיה לי הפיצה הכי טובה בשכונה.
ויהיה פתוח 24 /7 וכל העובדים ירוויחו סבבה, יען כי הבוס שלהם סוציאליסט מזדקן.
ומדי פעם אקרא לנכדה או לילדה (תלוי כמה אהיה זריז, כאמור) שתביא לי לפ טופ כי אני צריך להתחיל עם כל מיני נשים ברשת כדי להרגיש שאני עדיין שווה משהו.
ואפריח עשן בטעם עמבה (עד אז תהיה נרגילה בריח עמבה – בדוק. בעתיד הכול אפשרי).
ואחייך לעולם.
ואסביר למי מהעוברים והשבים מה עשיתי עם אמא שלו לפני (או אחרי) שהייתה אמא שלו.
והחיים יהיו יפים.
אה,
וכל זה כשברקע תהיה מוסיקה שנותנת בראש.
פרודיג'י.
כימיכאל ברודרס
פרופלור הדס
כאלה
ומי שלא טוב לו שילך להתנייק.
כי לזקנים הכול מותר.
לפני 13 שנים. 21 בינואר 2011 בשעה 8:04
