הנוף בסוואנה שלי

איכשהו אני מסתובב לי בעולם ומקבל סאבמישן מכל מיני אנשים מסביבי. יש מקרים, שהסאבמישן הזה עמוק ובא טוב, שזה כל כך נעים, שאני מלקט לי פירורים של אושר.

כשמישהי באה אלי ורוצה לתת, ממקום של נתינה צרופה, ממקום עמוק, זה פשוט ממיס לי את הנשמה. זה עושה לי כל כך נעים, שאפילו דפנות הלב הנוקשות שלי מתרככות.

כל זה אין בכך להעיד שההיא שהתבלבלה בדרכה, וטרם הגיעה, לא תקבל עונש חלילה. ברור שתקבל וכמובן שחמור ביותר. שהרי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מורך לב, חלילה שלא נקלקל את אותן הסאביות השוות הללו, שעדיין נתרו, אחרונות המוהיקניות.

***

האמת יש לי מלא נושאים לכתוב עליהם, אבל הם כבדים ומלאים תובנות כאלה, שפשוט לא בא לי לכתוב עליהם. בא לי פשוט שיהיה לי נעים. ככה הכי שווה. כזה סוג של "יצירה מקורית" במקום "אלפוני" כזה.

אוטוטו בטח אכתוב על כמה נעים לי עם ההיא, כמובן לאחר שתרצה את עונשה החמור. ואת, כן כן, ההיא, את, אני מצביע עלייך, שתדעי לך, שאני לא ממהר, שהרי אני ידוע בסבלנות הבדואית שלי. את הסאביות הכי שוות שהכרתי הרווחתי בזכות הסבלנות שלי. אבל זו תובנה בעצם, אז בואו נעזוב את זה.

http://www.youtube.com/watch?v=hpKWd8lVjHk