הנוף בסוואנה שלי

פתאום התחלתי לקבל פינוק של בוקר, סמס שמאחל לי יום מקסים וכל מיני כאלה. האמת שזה היה לי מוזר, לא הבנתי את המקום שממנו זה מגיע, אני לא רגיל לזה בכלל.

בעצם למה לא ? אה, נזכרתי, כי אני אוהב לישון כפיות בכלל, ולשלוח לי סמס מהצד של החנייה שלי בטוסיק זה לא מי יודע מה הגיוני בכלל. וגם אני אוהב שמוצצים לי בבוקר, אפילו כמה פעמים. אבל רגע שנייה, איזו חניה ואיזה נעליים, אני הרי בכלל ישן לבד בחושך... טוב נו, בעצם לא תמיד.

איזו נתינה מקסימה, ככה משומקום, סמס של בוקר טוב, כל בוקר, שמאחל לי יום מקסים. ועוד מה, ממישהי שאפילו לא פגשתי בכלל. לכאורה מחווה קטנה, אבל וואללה יש עליה. תרשמי לך שתי נקודות בפנקס. איזה פנקס ? הפנקס שלי אצלך. מה, הכל אני צריך לעשות? גם לתת לך נקודות וגם לרשום בפנקס ?

לאט לאט, סבלנות של בדואי, לבנה על לבנה, נראה מה יהיה.

***

שני פרים עומדים על גבעה ומשקיפים על העמק מולם. אחד פר צעיר ונמרץ, והשני פר מנוסה ובוגר. אומר הצעיר למבוגר, בואנה תראה, יש שם למטה כמאתיים פרות, בוא נרוץ למטה ונזיין כמה פרות. עונה לו הבוגר, עזוב אותך, בוא נפסע בשלווה למטה ונזיין את כולן.

***

הוא: כולן ? איזה כולם ? אתה בכלל לבד בחושך.
אני: די נו, אל תהיה קטנוני. תראה כמה פרות יש שם בעמק ממול.
הוא: תגיד, רגע, שנייה, כמה פרות את רוצה ?
אני: איזה פרות בראש שלך ? מאיפה הגיע לך הרעיון הזה בכלל ? אני בכלל רוצה סאבית אחת, כוסייה, שתעשה לי מלא נעימי.