סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

קיר מחשבות

כמו הקיר של הפייס רק יותר קינקי
לפני 12 שנים. 18 במאי 2011 בשעה 16:35

אני באמצע של דרך, אמצע של מסלול חיים, בכל המישורים, אני מתפתח, אני גדל, אני צומח ואני חייב להודות שאני מאוד אוהב הן את הדרך והן את מי שאני גדל להיות.
אל תשפטו אותי, אני לא אוהב ששופטים אותי, אני חושב שזה יומרני לשים את עצמך כשופט בין טוב לרע בין נכון ללא נכון, לראיה אני משתדל להמנע כמעט באופן מלא מלשפוט אחרים.
אני יכול לחשוב שדרך שמישו אחר עושה לא מתאימה לי אך לעולם לא אשים את עצמי במקום שיגיד אם היא נכונה לו. אין נכון או לא נכון , זה עניין סובייקטיבי לחלוטין.
ככל שהשנים חולפות אני יותר כן עם עצמי, יותר קשוב לעצמי, יותר חולק את האמת שלי עם הקרובים אלי, אם אלו שלא שופטים אותי אלא אוהבים אותי בכל צורה שבא אופיע.
יכול להיות שהעובדה שאין לי הורים מקלה עלי להצמד לאמת שלי, לא לפחד משיפוטיות של אחרים- מודה.
גם בתוך העולם הבידסמי אני מרגיש יותר ויותר נח עם השנים, אני אוהב את הריגוש אוהב את הגבולות שנחצים בכל פעם. "אתה דיי מכור לריגושים" אמרה לי פעם מישהי, ממממ.... כנראה שהיא צדקה.
פעם אחת אנו חיים, לפחות ככל הידוע לי כרגע, כאן ועכשיו זה נדוש, קצת פלצני, אבל גם מאוד נכון. הצעד הבא שלי נקבע לרוב מתוך מערכת שיקולים שידועה לי ברגע הנוכחי, אני משתדל להמנע מלפעול מתוך מחשבה של איך זה ישפיע עלי בעוד כך וכך שנים .. מי ערב לי לגבי השפעות הפעולות שלי היום על העתיד הרחוק. יכול להיות שאני טועה ויכול להיות שאתעורר בעוד כך וכך שנים ואגלה שטעיתי, אבל מצד שני גם אם אפעל מתוך מחשבה על עוד כך וכך שנים אין לי שום ערבון שאהיה צודק. לגבי העכשיו לפחות הסיפוק הוא מיידי
זה היה קצת וזה היה קצת מבולגן אבל זה מה יצא


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י