לא דמיינתי שככה יתפתח הערב הזה. הוא מביט בי בציפייה כשאני עומדת מהססת אם להתפשט ככה סתם באמצע חצר של בניין בחצות...
"כל דקה שעוברת בלי שתעשי מה שאמרתי רק מוסיפה לכמות המכות שתקבלי" הוא מציין באדישות
אני מורידה את הגופיה החמודה שלבשתי ומשליכה אותה על הדשא
"את גם מבולגנת ילדה? תרימי את הגופיה, תקפלי אותה ותניחי על הספסל" אני עושה מה שהוא אומר ומניחה את הגופיה על הספסל.
האצבעות שלי רועדות נורא כשאני פותחת את הכפתור של החצאית. החצאית גולשת למטה בקלילות ואני מקפלת גם אותה יפה ומניחה על הספסל- הוא מהנהן באישור.
הראש שלי מלא במחשבות מתרוצצות- אני עומדת מול זר מוחלט בחזיה בלבד וזה הדבר הכי מטורף והכי מרגש שעשיתי אי פעם.
עוד שניה והחזיה מונחת עם שאר הבגדים ואני עירומה לגמרי מולו.
העור החשוף שלי מצטמרר- לא ברור לי אם בגלל הקור או בגלל המבט שלו שחוקר כל מילימטר בי.
"תסתובבי" אני מצייתת . הוא ממשיך לבחון אותי דקות ארוכות ואז מורה לי להסתובב חזרה.
"עכשיו ילדה, לפני העונש שלך אני רוצה לדעת כמה פרטים לגביך" עכשיו??? באמצע הלילה כשאני עומדת עירומה במקום זר???
אני לא מגיבה, מצליחה לבלום את ההערה הנרגזת שלי.
"בת כמה את?" "27"
"אם כמה גברים היית?" המבט שלי מזנק למעלה , לא ציפיתי לשאלה כזאת.
"אני ממתין לתשובה ילדה" "אחד"אני כמעט לוחשת.
"אחד?"לרגע הוא סופסוף יוצא משלוותו "רק אחד?" "כן" אני מהנהנת ומסמיקה
" מי הוא היה?" השאלות מביכות אותי כמעט כמו העירום.
"החבר הרציני היחיד שלי"
"בגילך?" "כן"
"זה לא טוב" הוא מסביר לי ברצינות "את צריכה גבר מבוגר יותר" צודק לחלוטין.
"קיבלת פעם מכות?" "לא" אני מנידה את ראשי בתקיפות
"אז אני אתחיל איתך בעדינות" הוא אומר ומסמן לי באצבע להתקרב "זמן לשלם על ההתנהגות שלך ילדה" הקול שלו לגלגני.
אני מתקרבת כמהופנטת, הדופק שלי משתולל, הלחיים שלי סמוקות מהשיחה הקצרה שניהלנו הרגע.
הוא לוקח את היד שלי ומנחה אותי בזהירות ופתאום אני על הברכיים שלו.
כמה פעמים פינטזתי על התנוחה הזאת...ופתאום זה קורה באמת.
"בגלל שהיום אנחנו רק מתחילים אני אשתמש רק ביד שלי" הוא מסביר לי מה עומד לקרות "אבל אם תרצי שנמשיך ילדה אני אהיה קפדן הרבה יותר. מוכנה?" "לא" אני לוחשת והוא צוחק.
אני מרגישה אותו זז, יד נמשכת לאחור ויורדת במהירות על הישבן שלי. זה מקפיץ אותי, אבל הוא אוחז בי חזק ביד השניה.
זה עדיין לא ממש כואב רק לא נוח. מכה שניה נוחתת על הלחי השניה ותוך רגע הוא מפתח קצב מהיר.
כל חבטה מכוונת ללחי אחרת, מדי פעם הן נוחתות על אחורי הירכיים שלי.
אחרי חמש דקות זה כבר כואב ולא סתם לא נוח, אחרי עשר דקות אני מבקשת שיפסיק, כמעט מתחננת.
הישבן שלי כואב אבל בין הרגליים שלי רטיבות שאינה מותירה מקום לספק- אני מתה על זה.
"אוי בבקשה תפסיק" אני מנסה לשלוח יד לאחור לשפשף קצת את המקום הכואב, הוא תופס את היד שלי ובתמורה מנחית שלוש חבטות חזקות ביותר.
דמעות עולות בעיניי ואז הוא פשוט מפסיק "אל תקומי" הוא מצווה ואני נותרת שכובה על הברכיים שלו, מתנשמת בכבדות, הישבן שלי לוהט, הלב שלי דוהר.
"עכשיו נמשיך בשיחה הקטנה שלנו" הוא אומר וידו מתחילה ללטף את הישבן הכואב שלי.
"נהנית עכשיו?" "כן" אני מודה
"את מבינה שאם נמשיך בזה אני אכאיב לך הרבה יותר?" "כן"
"ואני אצפה ממך לציית לי כשאנחנו יחד, ציות מלא" "כן"
כל הזמן הזה היד שלך מלטפת את הישבן שלי אבל פתאום היא נעצרת ומפשקת את הלחיים. אני נדרכת מיד.
חבטה מצלצלת נוחתת "תרגעי, אני רק מסתכל" הוא מצווה "אני מבין שהחבר היחיד שלך לא נגע בך כאן"
"לא" אני עונה מסמיקה מחדש.
"אז אנחנו נתאמן על זה ילדה...זה נותן לי המון רעיונות"
אני לא רואה את הפנים שלו אבל אני בטוחה שהוא מחייך.
היד שלו עוזבת את הישבן שלי ומחליקה פנימה, בין רגליי, אצבע אחת חודרת פנימה בקלילות מוציאה ממני אנקה קטנה של הפתעה ותענוג.
היד השנייה מגגשת את דרכה לשדיים שלי, חופנת אחד, צובטת פטמה צביטה מכאיבה אבל נהדרת.
"אוי בבקשה" אני לא יודעת אפילו מה אני מבקשת... שיפסיק? שימשיך?
"בבקשה מה?" אצבע שניה חודרת לתוכי, אני מתפתלת בהנאה עכשיו. הוא רוכן קרוב , לוחש באוזני " בבקשה מה ילדה?"
"בבקשה אל תפסיק..."
האור בחדר המדרגות נדלק פתאום.
לפני 12 שנים. 4 ביוני 2011 בשעה 5:36
