מחר בערב מתקיימת אצלי בבית מסיבת חילופי זוגות של כשש זוגות ממיטב הסצנה ואנוכי. המסיבה כוללת תכנים בדסמים כשכמובן אני מעביר את סשן הפתיחה. היות ולי אין מישהי פומבית שיכולה להשתתף באירוע שכזה, אני מגיע אלי הביתה לבד, בהסכמת הנוכחים. מנסיוני באירועים כאלה, עשיתי כבר כחמישה סשנים בערבים שכאלה. זו לי פעם ראשונה שאני מגיע לבד, אבל כמובן שהכל יהיה בסדר, אצלי תמיד נעים.
***
האמת שכשאני מנסה לפרט מה אני רוצה מבת זוג, אני מוצא רשימה של תכונות שקשה למצוא את כולן בבחורה אחת. כשאני שואל את עצמי על מה אני מוכן לוותר, אני מניח שעל חילופי זוגות אני מוכן, אבל על פומביות באינטימיות של בית, פליי פארטי, אני לא מעוניין לוותר. יש בי משהו אקסהיביציוניסטי שאוהב את זה מדי.
עכשיו רגע ברצינות, כשאני מתבונן ברשימה, אני מוצא שם רשימה ארוכה: חכמה, אינטלגנטית, כוסית, פומבית, בלבוסטה, אחת שיודעת לתת כבוד לגבר שלה, אחת שיודעת לעשות טוב לגבר שלה, שמבחינה מה הוא רוצה בלי יותר מדי דיבורים (למרות שאני מסביר מצויין), סאבית שלי ומלכה של כל שאר העולם (אני לא מעוניין במישהי שהיא סאבית של כל העולם), אחת שתישן איתי כפיות כל לילה, או לפחות כמעט כל לילה.
אני מסכים שתבוא עם שריטות, אפילו לא פשוטות. אני יודע להכיל כאלה ולעשות שמה תיקון.
אני מבקש משהו שהוא לא מציאותי?
אז זהו, שאני לא רוצה שום דבר פחות מזה. למה? כי ככה אני רוצה ואני יכול ומגיע לי וזה מה שיהיה. שום טיפה אחת פחות. אני כבר תשעה חדשים בלי בת זוג, ואני לא הסכמתי ולא אסכים לקבל שום דבר פחות ממה שאני רוצה.
תקראו את השפתיים שלי.
***
ובינתיים, מחר, יש אצלי מסיבה.
יאללה בלאגן.
סופשבוע מקסים גם לכולכם.
לפני 12 שנים. 7 ביולי 2011 בשעה 16:51
