בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בלדה לחופש

אנחנו אבודים, מילמל אז הפצוע
אתה לא עוזר עם הגישה הזו, ענה לו החובש
לפני 8 שנים. שני, 15 באוגוסט 2011, בשעה 20:17
הפוסט המקורי על תגובותיו נמחק באפוקליפסה הנוראה שעברה על הכלוב. לא חשבתי שאשחזר. אז לא חשבתי, אז מה.

***************************************************************************

אז כבשים, נכון? כבשים, כל עוד לא מבהילים אותן, הן החיות הכי פלגמטיות. כל מי שהסתכל פעם לכבשה בלבן של העין יודע שללא קשר לשאר כישוריה, אדישות מטופשת היא יודעת לעשות מצוין. אז נכון, לפעמים יש לה כישורים נוספים. כבשים בניו זילנד מפליצות והורסות את האוזון, אבל מכיוון שמעולם לא הודינו כמו שצריך לניו זילנדים על כך שגירשו מפה את התורכים, אני לא בטוח שמותר לנו להתלונן על זה. אבל אני סוטה.

הסטייה הזו, זה מה שרציתי לומר. מדהים כמה פעם היא היתה חלק חשוב מהזהות שלי. אני קורא שרשורים בהשתתפותי מלפני שנים ולא מבין (אין לי חיים? אולי. אבל אתם קוראים בלוג של מישהו חסר חיים שמתחיל במילים "אז כבשים", אז גם לכם אין זכות להתלונן, לפחות עד שתודו כמו שצריך לניו זילנדים).

זאת אומרת, היה לי כל כך אכפת איך המקום הזה, הכלוב, ואיך הקהילה הזו, הנניח-שיש, ייראו וירגישו. אני רואה את זה בדברים שאמרתי, באיך ובאיפה. איפה השור של אז ואיפה הכבשה הפלגמטית של היום. היום מרים את הראש מהעשב שלי, מחייך חיוך כבשי כשהעדר הלבן מנפץ קרניו על העדר השחור, ושב ללחך. עדיין יש לי דעה על כל דבר, אבל להביע אותה, בחום הזה, זה מעייף, ובשביל מה? העשב, ירוק יותר או פחות, הוא אותו עשב, ובמילא כר המרעה הזה נידח עכשיו בשבילי, אז מה זה משנה מי הן הכבשים ובאיזה צבע העשב?

אבל פעם גרתי קרוב יותר, והעשב היה העשב שלי, ואם השכן עשה אותו חום, זה הפריע לי וניסיתי להוריק אותו בחזרה. אני תוהה איך ומתי הזהות הזו הצטמקה והשתנתה והתרחקה, ומה איבדתי ומה קיבלתי בדרך, ולמה דיבורים על כבשים תמיד מעוררים מחשבות על שווארמה, ודיבורים על כבשים שמתרוצצות בגבעות ירוקות ומפליצות עד שכולנו נמות מעוררים מחשבות על מריה מ"צלילי המוזיקה", מתרוצצת בגבעות הירוקות של האלפים ומפליצה עד חורבן העולם. זה, אגב, התסריט שרץ לי עכשיו בראש בלופ, מה שמוכיח סופית שכשהאכפתיות הולכת, לא תופס את מקומה שום דבר עמוק במיוחד.

אבל אני שוב סוטה, למרות הכל.


יהלום נא - אצלי מחשבות על כבשים מפליצות המתרוצצות על כרי דשא הרריים ירוקים דוקא מובליה יותר לשר הטבעות, מאשר למריה המזמרת...

לפני 8 שנים
זאלופון​(שולט) - כן, עם התזונה הקלוקלת של פרודו וסם, אני מניח שגולום סבל הרבה במסע ההוא.
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י