אני לא בן אדם למופת- הנה אני מודה בזה קבל עם ואתר
אני לא סבלנית, אני מתרגזת מהר, אני לא חביבה לבריות באופן מיוחד
אני מעדיפה שיניחו לי לנפשי, אני כבר אבדר את עצמי
אני לא אשת משפחה למופת- זה המצב
יש לי דברים מעניינים יותר מלנקות את הבית
לא סובלת לבשל (אבל אוהבת לאפות אם זה מפצה במשהו)
אני אוהבת את העבודה שלי וגאה בזה
אבל...
אני אוהבת את בעלי וילדיי כמו שאי אפשר לתאר
אני מחנכת את ילדיי -אצלי אין להיזרק על הרצפה ולצרוח
אני מקפידה על שיעורים (שונאת את כיתה א)
אני אמא מחבקת ומנשקת
וכן, הרווחתי בשנה האחרונה את הגילוי שבעלי יכול להיות החבר הכי טוב שלי אם אני רק נותנת לו להתקרב
אני משקיעה את הלב והנשמה בעבודה פשוט כי אני לא יודעת איך לנהוג אחרת
אין לי הרבה חברות אבל אלה שכן יש- אני אעשה בשבילן הכל
אני בת טובה, נכדה טובה, אחות נהדרת
אז למה, למה למה אני צריכה תמיד להרגיש רגשות אשם שאני לא מושלמת?
שאני לא מצליחה להספיק הכל? שאני קורסת מעייפות?
למה אני חייבת להרגיש אשמה כי בא לי שעה של שקט וקפה וספר רק בשביל עצמי???
זה הכל החינוך הפולני שקיבלתי...
לפני 12 שנים. 14 בספטמבר 2011 בשעה 14:30
