אז שאלתם: איפה הכלוב האחר? איך מגיעים לשם? כמה עולה חברות? איפה אני יכול לשים את הבקבוק מיץ הזה – כוסאוחתוק לא טעים לי, אבל אני לא מוצא פח? לחלק מהשאלות האלו תימצא תגובה בפוסט הזה, החוגג את היות מלכת הצומי הבלתי מעורערת של הכלוב, כ"ש (אני לא כאן! אני כן כאן! אני לא סאבית! אל תפנו אלי!), חברת זהב מדופלמת.
הכלוב האחר נמצא גם כן כאן. דיון מעניין בפורום הבהיר לנו שיש שתי סוגות מהותיות של בדסמ: אחת מהן מתקיימת בעולם האמיתי, בין אנשים אמיתיים. יש שם לגמור את הסשן עד רבע לתשע, כי צריך לקנות חלב למחר, רגעים נעימים של שוויון וחוסר-בדסמ טוטאלי, שיערות במקומות לא נעימים, וימים שאין בהם חשק לעשות כלום עם השוט החדש, שעוד לא ניסינו. הסוגה השניה היא דמיונית לגמרי: היא לא קיימת על רצף של זמן, אלא ברגעים ספציפיים של תשוקה: הכל טוטאלי בעולם הזה, הדום תמיד דום, השפחה תמיד רטובה, השוט תמיד גמיש והכוסים מגולחים לעד; אין בהם זוגיות, אלא כניעה והכנעה, משפיל ונכנעת, אונס וקורבן. בעולם הזה הסאבית תמיד מסכנה, והדום הוא מין יצור, חסר פנים, אפל, שחור, כמו הרעים בסיפורי ילדים. צריך אותו, כי התשוקה מכתיבה; אבל הוא לא בנאדם טוב.
העולם של הבדסמ השני הוא, לכאורה, העולם של הכלוב: שחור ווירטואלי. הכל מוקצן – מהויכוחים בפורום ועד הפוסטים קורעי-הלב בבלוגים; הכל פועל כל הזמן – מי שנשלטת, ה"נשלטת" דלוק ליד השם שלה כל היום וכל הלילה, כל עוד היא פה; הכל תמיד קיים בנקודת קיצון כזאת, סוחטת ומעייפת. ושום דבר לא נראה אמיתי. ואם כן – איפה העולם השני? איפה נמצא הכלוב האחר?
הכלוב האחר נמצא גם כן כאן. אותו נ.צ., אותם צבעים, אותו בחורה חמודה בפינה השמאלית העליונה. שום דבר לא נראה אחרת בכלוב האחר, חוץ מהסנטימנטים. קשה יותר למצוא אותו, זה נכון; אבל הוא כאן. למשל, הוא בפורום – בכל פעם ששני אנשים, שמכירים גם מהעולם האמיתי, מאחלים זה לזה יומולדת שמח. הוא כאן בכל פעם שמישהו מביא בעיה שמציקה לו בבדסמ האמיתי שהוא עושה בעולם האמיתי, ואנשים אחרים מביאים את הנסיון (האמיתי...) שיש להם כדי לעזור לו לפתור את הבעיה הזאת. הוא קיים כששני אנשים מכירים ונפגשים ומגלים ששניהם אוהבים את דאגלאס אדמס – או ג'ירפות – והוא קיים בכל מקום שבו יש סאביות מחייכות ודומים מחבקים. בכלוב האחר הזה היחסים בין אנשים מתקיימים לפי חוקים של נורמליות, והוא מתקיים רק במקומות שבהם אנשים מבינים שבדסמ נעשה בהנאה ומתוך קרבה, לא בגועל הדדי. וכולכם מוזמנים אליו: עולה רק חיוך, או חיבוק, כדי להיכנס.
לפני 18 שנים. 23 בפברואר 2006 בשעה 17:35
