בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בעבור חופן צומי

אני רוצה את אור הזרקורים; אני רוצה תהילת עולם; אני רוצה את סגידתו של קהל משתאה; אבל אני מוכנה להתפשר על צומי, בינתיים.
לפני 13 שנים. שלישי, 28 בפברואר 2006, בשעה 20:01

בראי אני רואה את החצי הקדמי שלי, ולא יותר. אני עומדת שם, בראש מוטה לאחור ונשען על האיש הבלתי נראה שמאחורי. הוא מחוץ לטווח הבבואה. הידיים שלי מתוחות לאחור, מחבקות אותו, מלטפות אותו.
זה לא שאין נוכחות שלו בחצי-הבבואה שלי. יד אחת שלו כרוכה לי על המותן, חומקת אל מתחת לחולצה, מסמנת שם מסלול נחשי שאני מרגישה על העור, עדין וקליל וחם, ורואה רק בקושי, תפיחה מתנודדת מתחת לבבואת החולצה שלי. את היד השנייה שלו לא רואים, אבל אני מרגישה אותה מאחורי, כשהוא נאבק לפתוח את המכנסיים שלו.
הוא נצמד אלי, בכל גופו, ואני מרגישה את כל הנוכחות החמה והגדולה שלו מאחוריי, אבל בראי זה נראה כמעט כאילו רק אני שם. רק יד אחת נוכחת, מוסתרת מתחת לחולצה, עכשיו עוברת על החזה שלי, מחליקה על הפטמה ואני מתערפלת לגמרי. הצוואר שלי מתוח לחלוטין, חשוף מול הראי, ואז הכל מוסתר כשהיד מרימה את החולצה שלי ומושכת אותה מעל ראשי.
הוא פשט כבר את המכנסיים, ואני מרגישה אותו חם ותפוח, נלחץ לי אל הישבן שעדיין כלוא במכנסיים. הוא נדחק אלי, מתחכך באחוריי, ידו האחת מחליקה על צווארי המתוח ואת ידו האחרת הוא מכניס לחגורת המכנסיים שלי ופושט אותם מעלי. רק את המכנסיים, לאט. אני רואה את המכנסיים מחליקים מעלי כאילו מעצמם, והתמונה מצחיקה אותי קצת. הם מחליקים למטה, ואני מתפתלת קצת בתנועת הנענוע המצחיקה הזאת שנשים עושות, שמאלה-ימינה-שמאלה, ומוציאה מהם את הרגליים, בזמן שהוא מחליק שתי אצבעות בין הרצועה של התחתונים לבין המותן שלי, ומתחיל למשוך אותה כלפי מטה, בתנועה איטית ומייסרת, והיד השנייה שלו נדחקת לתוך המרווח שנוצר בחזית התחתונים ומחליקה פנימה. אני עוצמת לרגע עיניים, אבל רק לרגע, כי הוא מוציא את היד ומושך את התחתונים גם מהצד השני, והנה גם הם מחליקים במורד ואני מוציאה מהם רגל אחת אבל לא טורחת עם השנייה, כי הוא פושט בינתיים את התחתונים שלו והידיים שלו עסוקות בגילוי נבכי גופי, שהספיקו בינתיים להיעשות רטובים, רטובים מאד, ואין לי מושג איך ומאיפה.
ואז התחתונים שלו נעלמים והוא נכנס לתוכי ואני עוד מספיקה לראות הבעה מטושטשת של חצי כאב וחצי עונג מתפשטת על הפנים שלי לפני שאני צונחת לפנים ונעלמת לעצמי מהראי, ואז אני רואה רק את הסדין שפרוש על פינת המזרון ואת הזרועות שלי שתומכות בי לפנים, כשרגליי נשארות מתוחות בין הרגליים שלו, ואני לא רואה יותר כלום במשך הנצח שלאחר מכן.

מUחדת - אוףףףף. זונות, כולכן.


{ואני מתה על זה}
לפני 13 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - לא לקחתי גרוש, שתדעי. :-)
לפני 13 שנים
דנדיליון​(שולטת) - כן. זה מדבק. ואסור לי לקרוא יותר.

(אמרת שאת גולשת באתר של האו"פ. עאלק.)
לפני 13 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - היי, זה היה מההפסקת גלישה. לפעמים גם צריך לצאת לחיים האמיתיים לכמה זמן.
לפני 13 שנים
bent_wordsmith​(לא בעסק) - החרמנות היום עולה על גדותיה, כתמי שמש?
לפני 13 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - כתמים כלשהם, בלי ספק.
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י