הנוף בסוואנה שלי

מישהי פגעה היום בנסיכה שלי, ובי.
פגעה בה, הכי שאפשר. יותר נמוך מים המלח.
ואני כואב, נסער. ולא יכול לשתף, ולא יכול לדבר על זה. ואל תשאלו.
ומי שעשתה את זה יודעת.

אני שאמאן. שאמאן טוב, לבן.
עכשיו אני שחור.
לא בגללי, לא מהפגיעה שלי.
אני די חסין להפגזות.
מהפגיעה בנסיכה.

אני ארדוף אותך פוגעת.
עד קצווי תבל,
עד כלות העצב,
עד שתהיי לאבק.
אני מבטיח פה,
ואני לא מבטיח כלום בדרך כלל.
את אצלי מול הכוונות.
ואין לך מקום בעולם שאת יכולה להסתתר בו.

ואני לא פועל עכשיו,
אני נסער נורא, אני כואב,
עד קצות העצב. עד רצפת הכאב.
ועכשיו הנסיכה צריכה אותי, ואני שם בשבילה.
אני לא פנוי אלייך.
וגם לא אהיה בקרוב.

אבל אין לך לאן לברוח,
ואין לך שום סיכוי שבעולם.
ואני אצוד אותך,
ובטקס שאמאני שחור משחור,
אני אשמיד אותך.