הוא מרים את ידו הימנית, אני טומנת את הראש בכריות הספה, עוצמת עיניים חזק. רגע ועוד רגע ושום דבר לא קורה. אני פוקחת עיניים מסובבת את הראש מעט ככל האפשר, רק כדי שאוכל להציץ בו מזווית העין.
היד שלו כבר לא באוויר והמבט שלו נעוץ בי "ילדתי, אמרתי לך שאת עומדת להסתכל לי בעיניים הפעם"
"אדוני בבקשה..." המילים נפלטות מבין שפתיי כאילו מעצמן. ברור לי שמרגע שהחליט הוא לא ישנה את דעתו ובכל זאת המחשבה להביט בו ברגע הזה קשה לי מדי.
הוא לא מגיב, אין טעם בדיון, הוא מחכה שאקבל את הבלתי נמנע.אני לא בטוחה אם חולפת דקה או הרבה יותר אבל בסוף אני מסובבת את הראש, ומחזירה לו מבט.
"ילדה טובה" הוא אומר בטון מתנשא שמרתיח אותי תמיד ומניף שוב את היד.
הוא מוריד אותה במהירות ובכוח ולמרות שאני מביטה בו ומצפה לחבטה, למרות זאת, העוצמה שלה מקפיצה אותי. הוא מניף את ידו שוב ומנחית חבטה נוספת באותו מקום, מבטו לא עוזב את מבטי לרגע.
בהתחלה אני מנסה להתמקד רק בלחשוב על הרגע שבו זה יסתיים, אבל הוא ממשיך להצליף בלי להתעייף ובלי שאני שמה לב אני כבר לא ממוקדת רק בלרצות שזה יסתיים.
הוא עוצר פתאום, מניח את כף ידו על העור החם של הישבן שלי בליטוף עדין.
"העיניים שלך מגלות הכול" הוא אומר בטון ענייני, ידו ממשיכה ללטף, להעביר בי צמרמורת של ציפייה.
אני לא מגיבה, לא בוטחת בקול שלי.
"את כועסת עלי בגלל שאני מאלץ אותך להביט בי תוך כדי שאת...נענשת ומצד שני את לא רוצה שאפסיק ואת תוהה ילדתי למה כל כך חשוב לי שתביטי בי דווקא הפעם" היד המלטפת שלו גולשת אל הירכיים שלי
"דווקא הפעם אני רוצה לראות אותך במלואך, בלי שתסתתרי ממני, בלי שתתביישי ממני" הוא מסביר ומחדיר אצבע אחת לתוכי. העיניים שלי נפערות בזעזוע והוא מחייך ואז מרצין, מחדיר עוד אצבע לתוכי ומניף את היד השנייה. רשף של כאב פוגע ומתמזג עם התחושה של אצבעותיו נעות בתוכי.
לאט לאט אני מרגישה את הנשימות שלי מואצות, שארית ההגנה שלי נמסה מול השילוב הזה של האצבעות בתוכי, החבטות העזות והמבט שלו שלא מרפה ממני.
אני קרובה לשיא כשהוא מפסיק פתאום. האצבעות שלו עדיין בתוכי, ידו השמאלית פרושה לרוחב ישבני.
"אדוני?" קשה להסוות את האכזבה שבקולי
"את אוהבת להיות הילדה שלי?" הוא שואל, כולו שלווה ורוגע
"כן אדוני" אני תוהה אם הוא מבחין בכעס שבמבטי, אם כן הוא לא אומר כלום.
"זה נורא כל כך להביט בי בשעה שאת על ברכיי?"
"זה חשוף מדי" אני אומרת בפשטות
"את אמורה להיות חשופה עבורי ילדתי" הוא עונה "זה חלק מהעניין"
אני לא עונה. אני יודעת שכך הוא חושב אבל קשה לי להסכים אתו ולא מתחשק לי להתווכח כרגע.
הוא מוציא את האצבעות ממני, מסתיר חיוך למראה התסכול הברור שבעיניי.
"בעיה ילדתי?" אני מטלטלת את ראשי במרץ, יודעת שהוא רוצה שאבקש. אבקש בנימוס ובקול מתוק שימשיך, שלא יפסיק עכשיו. אני יודעת שאם אבקש הוא ייעתר ובכל זאת...הייתי חשופה מדי לפניו הערב וגאוותי אינה מאפשרת לי להוציא את המילים מפי.
"בסדר" הוא עוזר לי לקום וקם בעצמו, אוחז בזרועי ומוביל אותי לפינת החדר, הרגליים שלי רועדות משום מה...
הוא מצמיד אותי לקיר עד שפניי כמעט נוגעות בו ומקפל את שולי הכותונת כך שפלג גופי התחתון חשוף לגמרי.
"תחזיקי את הכותונת ואל תזוזי בכלל" הוא אומר "עד שאומר אחרת, ברור?"
"כן" חבטה מצלצלת נוחתת על אחורי הירך שלי ואני מזדרזת לתקן "כן אדוני"
הוא הולך.
החדר כמעט חשוך לגמרי, אני מנסה לנחש מה השעה, בטוחה שכבר מזמן חלפה שעת השינה שקצב לי.
חום קורן מהעור הוורדרד של הישבן שלי, אני מהדקת את הירכיים זו לזו, עוצמת עיניים ומנסה לשחזר את התחושה של אצבעותיו בתוכי. לא יודעת כמה זמן חולף,אני מתקשה יותר ויותר לא לזוז כשירכיי צמודות ככה ובדמיוני אני עדיין על ברכיו והוא עדיין מצליף ביד אחת ומענג ביד השנייה
"מה את עושה ילדה שובבה?" הלחישה שלו סמוך לאוזני גורמת ללב לי להחסיר פעימה, העיניים שלי נפקחות.
הוא עומד לצידי במבט משועשע.
"כלום אדוני" אני מגמגמת והוא מרים גבה.
"שקרים ילדתי?" אני משפילה את מבטי "האם ייתכן שניצלת את זמן הפינה שלך כדי לחשוב מחשבות שובבות?"
הוא שואל , אני לא עונה והוא ממשיך "הסומק על לחייך, הנשימות המהירות, החיוך הקטן על שפתייך...על מה חשבת בדיוק ילדתי?"
אני יודעת שהטון קליל אבל הוא מצפה לתשובה ועכשיו.
"חשבתי עליך אדוני" אני לוחשת.
"תמשיכי..." אין ויתורים
"דמיינתי שוב איך אני על ברכייך והאצבעות שלך בתוכי אדוני" אני אסירת תודה על כך שהשיער שלי מסתיר את פניי ממנו הפעם.
"את יודעת שיכולת פשוט לבקש" הוא אומר במין טון מוכיח "אמרתי לך כבר תמיד לבקש ממני את מה שאת צריכה"
אני מושכת כתפיים, מתקשה להסביר שגאוותי מנעה ממני...
הוא הודף אותי שוב כנגד הקיר,ידו האחת מתחפרת בשיערי, מושכת את ראשי לאחור.
ידו השנייה חודרת לתוכי, בכוח, בתנועות חדות. הפה שלו על צווארי נושך ומנשק לסירוגין.
לפני 11 שנים. 27 באפריל 2012 בשעה 13:25
