כף ידה אוחזת רכות בכף ידו, מחליקה מהאזיק והלאה ופורשת את אצבעותיו. היא מניחה משהו בכף ידו. "תחזיק יציב", היא אומרת.
הוא מסב אליה את ראשו כאילו יוכל לראות מה הניחה בידו. זה משהו חלק, מעוגל וכבד מעט. כוס זכוכית, אולי. יש בתוכה נוזל. לפי המשקל והאיזון היא מלאה למדי.
"מה זה?" הוא שואל.
"אל תזוז", היא אומרת, ועוברת אל היד השנייה. אצבעותיה פורשות את אצבעותיו גם ביד הזאת, והיא מניחה גם בה חפץ שמגעו דומה. הוא מרגיש ריח קלוש, לא לגמרי נעים, שהוא לא מצליח לזהות. טיפה צורב במחילות האף, מזכיר קצת חומר ניקוי.
"מה זה?" הוא שואל שוב.
ציפורניה חולפות על חזהו, מדלגות בקלילות על פטמתו. הוא מצטמרר.
"זוכר שאמרתי לך שאני אלמד אותך להפסיק להתפתל כל הזמן?" היא שואלת.
משהו מתכווץ בבטנו. "מה זה?"
"שום דבר מיוחד. חומצת מלח", היא אומרת, וידה מחליקה וחופנת את אשכיו. "עכשיו, באמת, אל תזוז".
לפני 14 שנים. 25 במרץ 2006, 16:51
איך טיפה מסוכן .....
בכל מקרה תעשו חיים......
זה רק קטע סיפור. ובכל מקרה, לא ציינתי מה *באמת* יש בכוסות. :-)
מדי פעם מגיחים ממנו דברים. אפלים ומעוותים.
או זה או ש... סתם, כמו כולם. רעיונות. :-)
HELLBOY
את לא אדומה.
*מקווה לחזור על המשפט הזה בקרוב ולא באוזנייך
:))
:-) :-) :-)
בהצלחה.
מכירה את העינוי הזה שמעמידים שבוי על דלי, קושרים לו חוט חשמל, הרצפה רטובה ממים ואומרים לו שאם הוא נופל מהדלי הוא יתחשמל ? כאשר למעשה אין אפילו מיקרו אמפר אחד שזורם בתיל ? עינוי פסיכולוגי.
ברררררר מפחיד הסיפור שלך... זאת מלכה יצירתית !!
הרשמ/י התחבר/י