בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בעבור חופן צומי

אני רוצה את אור הזרקורים; אני רוצה תהילת עולם; אני רוצה את סגידתו של קהל משתאה; אבל אני מוכנה להתפשר על צומי, בינתיים.
לפני 13 שנים. שני, 27 במרץ 2006, בשעה 23:12

בין ידיו, הכבולות מאחורי גבו, חפון פעמון קטן. הוא יודע: הוא רק צריך להרפות.
אחת מהנשים מניחה את ברכה על הכיסא, בין ברכיו. הוא נוהם מעט ומרחיק את ברכיו זו מזו, ככל שקרסוליו הכבולים אל רגלי הכיסא מתירים, כדי שלא תמעך את העור הרך שבפנים ירכיו אל מושב הכיסא. היא מקרבת את פניה אל פניו.
"אל תפחד", היא אומרת. ידה חופנת את לחיו ובעיניה רכות וחמלה אינסופיות. "הכל יהיה בסדר". הוא נוהם לה משהו בתגובה, ככל שמאפשר לו הכדור הדחוס בפיו. אילולא היה שם, ודאי כבר היה אומר איזו שטות משועשעת למחצה, שכל מטרתה לפרוק מעט מהמתח, המבוכה, הפחד.
היא מחייכת אליו בהבנה ומהנהנת, ידיה קרבות אל עיניו עם כיסוי העיניים השחור. בשנייה לפני שמשתררת עליו העלטה הוא רואה את רעותה מסתובבת מהשולחן שלידו עמדה, משהו בעל ברק מתכתי בידה וניצוץ בעיניה.
לבו מאיץ את הלמותו בפראות, ושיניו מתהדקות על הכדור בבלי דעת. ובעוד פניו מתרפקים על רכות ידיה של זו שמכסה את עיניו והחשכה סוגרת עליו, הוא חושב רק על דבר אחד: לקפוץ את הידיים, לקפוץ אותן חזק, ולא להרפות.

scarlettempress{L} - יפה.
לפני 13 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - :-)
תודה. כבר התחלתי לחשוש שאני היחידה שזה מצא חן בעיניה.
לפני 13 שנים
scarlettempress{L} - אולי זה מצא חן בעיני עוד אנשים אבל הם סתם לא מגיבים כי חושבים שאין להם משהו חכם לומר... ;)
לפני 13 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - אהה, כי הוכיתי שוק על ירך! :-)
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י