סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ירקרקות האופר

si

לפני 13 שנים. חמישי, 30 במרץ 2006, בשעה 03:10
הוד ראשה לא עוטר בקוצים -
רק בלשון-החולין העיקשת
מזרועה הדקה מציצים
סימני עקרביה של עשת.
היא ניצבה מול גבהי-היציעים
בהילת שתיקתה הנרגשת.
והלמות הלבבות
זעה-נעה קדימה,
בעלות להבות
מברכת חסד-אמא.
אל מול קשב אילם
האוחז בבניה,
היא הופיעה - האם -
בנגוהות יגוניה.

אש קודחת ושכול-עריסות
לדבריה לפתו והניעו.
אך, כפרח מבין הריסות,
קריאתה לבלבה והכניעה.
וכנפי הדממה הפרושות
סוככו על גופה ללא-ניע.
צליל ניבים לא קישטה
לתפארת אוזניים
האשה הפשוטה
עם גרדום בעיניים.
רק בקע אור-שמשה
וימחץ את החושך.
ודברי האשה -
רחמים ונחושת:

"גוזלי הגדולים, ילדים-ילדיי,
לו אשק ללבבכם לאין-די
ואגע בחוביו, ובלחן עצור
לא בשר אשיבו לכם - צור...
כי גדול העולם ואכזר כגודלו
ורב כוח צריך לטפחו ולגדלו,
אך למען ירום חזונכם הכסוף -
אל-אפיים בסער, כסוף!..
כי בזעוף העולם -
ברוחות העולם
יתערבל רך-לבב ויאבד לעולם,
ויתמות בדידותו אפופת מרחקים
לא תוכל לחרפת אזיקים...
בדרכי שהשחירו, בנותי ובני,
לא כיביתי כוכב-התקוה בעיני:
הבערתיו לאין-קול ונשאתיו למעטים -
ונוכל לתליין ולמותים...
כי אחת הנקמה: בוא-יבוא יום שילם
לגואי-בשנאה, למייתמי אב ואם,
אך למען ימחץ עד-דכא למתועב -
ברזילים, ברזילים לידיו!..
ולכן תפילתי יחידה ואחת:
לו ליבכם זב-הזוך מול אימים לא יחת,
לו יחזק מפלדה ויושחז עדי -חד
ויפעם, במקובץ, לב אחד!.."

נשתתקה... הצללים - גושים.
רק זינק הבחור הכושי
ובשפת-גמגומים קשה
שפתותיו לה: "אשה, אשה..."
וידום - ויתר קדימה
מצעק באזניה:
"א-מ-א!"

רעד גח ויפרפר אגלי-טוהר שואב.
וישא הקונגרס את ליבו -
ויבך...

(אלכסנדר פן)
Nikia - ובכל זאת...

בלה ומופקרת, כשמש הזאת,
מי, מי המציאך לחרכני בחנק?...
ארור, שהסגיר לאוזני את הסוד,
כי רק בדרכיך שלך אבחנה!

צררתי בשלג מזגך הלוהט,
קרחון העליתי על פני שרפותיך,
ואת לא נרתעת מכובד החטא -
אני הנמס בחישוק זרועותיך.

ופעם-בפעם, תפוחה כאשכול,
תפלי על א?בנים פלאיך ללדת.
ואז, בבלי-דעת, רועם בי הקול:
"בלה ומופקרת, ובכל זאת - מולדת!..."

(אותו אחד.)
לפני 13 שנים
Queeny​(מתחלפת){being} - הי, יש לי דזה-וו. לא שלחת את זה פעם לפרסום בבלוג שלי?
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י