יומני מרלין

הלכתי היום עם גופיית ספורט.
למה אני מספרת את זה? כי אני ביומיום בדרך כלל הולכת עם חזייה.
אני צריכה תמיכה של ברזלים שתומכים במשקל.
אני אוהבת את החזה שלי. את השדיים שלי.
אני חושבת שכתבתי את זה כבר.
הם יפים וגדולים וסקסיים. ובדיוק במידה. כמו שאמרו לי רבים.
אני הכי אוהבת אותם בגוף.
אני אוהבת ללכת עם מחשופים. אני אוהבת להדגיש אותם.
הם הסיבה שאני משדרת סקס. כי הם גורמים לי להרגיש סקסית בטירוף.
וזה לא משנה מה עבר עליי באותו היום. הם שם.
והם סקסיים.
זה לא מפריע לי שמסתכלים לי על החזה.
להפך. אני אוהבת את זה.
אוהבת לקלוט מבט חטוף של גבר שלא מתאפק
ומנסה להגניב עליהם מבט בהפסקה מהמבט בעיניים שלי.
אני תמיד מסתכלת בעיניים.
אני קולטת את המבט הזה.
וזה מחמיא לי.
זה מחמיא לי וקיבלתי אינספור מחמאות עליהם.
אני גאה בהם. הם מסבים לי אושר רב.
אני לא חושבת שאני יפה. אני לא אוהבת את עצמי.
אבל אני אוהבת אותם.

אני הולכת לפעמים בגופיית ספורט כשאני רוצה להרגיש את הפטמות שלי נעמדות להן.
הן חופשיות ומגורות יותר לרוח ככה.
זאת אחת הדרכים שלי לענג את עצמי ולספק את החרמנות ואת עצמי ככה כשאני בציבור.
אף אחד לא יודע מה אני מרגישה ואני מסתובבת לי ופטמותיי רגישות למזג האוויר.
והייתה אחלה רוח היום 😄

כתבתי את הפוסט ונהייתי יותר חרמנית.
זה לא נראה ככה אבל
Maybe i'll get lucky tonight?
אי אפשר לדעת
לילה טוב