אני רוצה פיה כזו שלאו דווקא קשורה למצוקה. אני רוצה פיה כזו שהיא פה בשיגרה הלא מצוקתית.
בכלל אין לי עניין במצוקה. המצוקה בדרך כלל, היא בעיני המתבונן.
ישנה פה בחירה, ואנחנו שבוחרים. האם אנחנו בוחרים באושר, או בסבל. ואני לגמרי מאמין שזה בידינו לבחור, לגמרי.
ואני ..... בוחר באושר, בהנאה, בחיים. אתם יודעים מה, זה מצליח לי הבחירה הזו.
זה לא שלא קורות לי חוויות קשות, כן מגיעות גם כאלה. אבל אני לוקח גם מהן את הטוב, ואת הרע משליך ממני.
זה לא שאני מכונת הנאה משומנת היטב. אני גם סובל. אבל משתדל מאד, ללכת בדרך הזו, היא יותר טובה בהרבה. ויודעים מה, די מצליח לי.
יש סיפור כזה, ששמעתי פעם: שני נזירי זן עומדים לחצות נהר. לנזירים אסור מגע עם נשים. ניגשת בחורה אליהם, שאינה יודעת לשחות, מבקשת עזרה, בחציית הנהר הסוער, בטענה שממהרת מאד לאימה החולה. אחד הנזירים לוקח אותה על כפיו, ומעביר אותה את הנהר. היא מודה להם, והם ממשיכים בדרכם. אחרי 10 קילומטר, אומר הנזיר השני, תשמע, אתה נגעת בבחורה. עונה לו הנזיר: אני השארתי אותה בנהר, ואתה ?
אני משאיר את הסבל בנהר, ולוקח איתי את הטוב.
אתם יודעים מה ? אפשר ככה.
האם אני יודע לקבל את הפיה ? בשל אליה ? וואללה, שאלה יפה. לא יודע את התשובה. מבטיח להשתדל נורא נורא נורא.
לפני 18 שנים. 10 באפריל 2006 בשעה 12:19
