לפני 11 שנים. 13 בנובמבר 2012 בשעה 17:36
מעשה שהיה כך היה...
שבת גשומה אחה"צ וילד קטן משוטט בבית יחף
אני:" לא קר לך ככה? אולי תנעל נעלי בית?"
הוא:" אני לא יודע איפה הן"
אני:"תחפש בחדר על הספריה"
הוא:" זה לא שם"
אני:" לא חיפשת עדיין, העוזרת שמה את זה על הספריה, לך תראה"
טפיפות רגליים קטנות לאורך המסדרון "אימא!!! לא מצאתי"
אני:" תסתכל טוב" בטון עולה
הוא:" זה במדפים?"
אני:" לא זה על הספריה אתה מחפש?"
הוא:" כן אבל אני לא מוצא"
אני הולכת לחדר תוך כדי סינון דעותיי על גברים וחוסר היכולת שלהם למצוא דברים.
הוא יושב לו על המיטה ומעלעל בספר
אני, בטון צווחני משהו:" ככה אתה מחפש???"
הוא בפרצוף הכי מתוק ביקום:" חיפשתי, לא מצאתי"
אני עושה צעד אחד לספריה ומרימה את נעלי הבית שעמדו להן יפה בדום ממש באמצע "הנה!"
הוא בחיוך זורח ועיניים עגולות מופתעות "כל הכבוד אימא את מחפשת מצויין"
לפחות הוא יודע לפרגן...
