צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני מרלין

לא נרדמת בלילה. הגוף כואב. הגוף רוצה שיגאלו אותו מהכאב. שיקשרו אותו חזק ברצועות עור לקיר, למיטה, לתקרה. שישרטו אותו חזק. שינשכו את הבשר. שיירד דם מהנשיכות. שיצבטו חזק את הפטמות. שיחזקו את הקשר של רצועות העור. שיכאב יותר. הגוף צריך מענה לייסוריו. שהרצועות יכאיבו ויכאבו ויקרעו את הבשר וירגיעו את התשוקה הבוערת בתוכו. שימשכו חזק בשיער. שידיים ייגעו בו ויעברו על העור המשתוקק למגע זר, למגע לא מוכר.
הידיים יתנפלו על הגוף. לא יתנו לו מנוח. אווי כמה הגוף רוצה שיחדרו אליו. שייכנסו אליו. להרגיש זין עמוק עמוק וחזק חזק. שיזיינו את הגוף כמו שצריך. שידפקו אותו חזק וישרטו את הגב תוך כדי. העונג והכאב ישתלבו זה בזה.
לפני 11 שנים. 7 בדצמבר 2012 בשעה 22:46

״את מכירה את השיר ׳כשאת בוכה את לא יפה׳?״
- כן
״אז עליך זה פשוט לא נכון. כשאת בוכה כל העוצמה שבך יוצאת החוצה.
כשאת בוכה את חיה. את אמיתית. רואים מה יש באמת בפנים״.
** זה בערך מה שהוא אמר
לא ידעתי אם לקבל את זה כמחמאה או לא. מה זה אומר בעצם??
הוא אמר שזה טוב שאני בוכה. שזה טוב שזה יוצא החוצה.

בכיתי הרבה בפגישה. בכיתי באוטו בדרך הבייתה.
ניגבתי את הדמעות לפני שנכנסתי לבית.
בכיתי בערב ובלילה.
הדמעות המשיכו להופיע
הן פשוט זלגו להן
בלי שחשבתי


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י