אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפורים

לפני 11 שנים. 31 בינואר 2013 בשעה 7:09

אנחנו נוסעים במכונית.
אני דרוכה כי אני אף פעם לא יודעת מה הוא זומם.
לפעמים אני יכולה לנסות לנחש את זה לפי הבגדים שהוא אומר לי ללבוש, אבל לא תמיד זה מצליח.
הכי מלחיץ זה כשאני מקבלת הוראה ללבוש מה שאני רוצה כי אז אני יודעת שרוב הזמן אהיה ממילא עירומה ואז- מי יודע מה יכול לקרות?
הוא דוקא נמצא במצב רוח קליל: מפזם לו שירים מהרדיו תוך כדי נהיגה.
הוא יודע שאני במתח וזה משעשע אותו מאוד.
 
אנחנו מגיעים לשכונה אמידה מאוד. בית גדול מוקף חומה.
השער נפתח לתוך חנייה מקורה. נפתח- ומייד נסגר אחרינו.
הלב שלי דופק קצת יותר מהר.
הוא מורה לי לצאת מהרכב ושם בחנייה, הוא אומר לי להתפשט ולרדת על ארבע.
הוא כורך סביב צווארי את השרשרת שלי והקולר וככה אנחנו נכנסים


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י