לפני 10 שנים. 25 באפריל 2013 בשעה 8:41
את מובלת אל האולם
קשורה בשלשלאות
עירומה כביום היוולדך.
הקהל משתתק
כאשר מושיבים אותך על ספסל הנאשמים.
תחת מבטיו את מרגישה שוב את הרטיבות
שזולגת לאט ומלחלחת את הספסל.
פטמותיך מזדקרות,
רגליך נפשקות,
וכשאני מניח את הוויברטור
על הדגדגן הנפוח שלך
את זועקת
"אני מודה אדוני, אני מודה!"
עיניך נפקחות
ואת מתעוררת במיטה
כשאני גוהר מעליך
עם וויברטור.