בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני מרלין

לא נרדמת בלילה. הגוף כואב. הגוף רוצה שיגאלו אותו מהכאב. שיקשרו אותו חזק ברצועות עור לקיר, למיטה, לתקרה. שישרטו אותו חזק. שינשכו את הבשר. שיירד דם מהנשיכות. שיצבטו חזק את הפטמות. שיחזקו את הקשר של רצועות העור. שיכאב יותר. הגוף צריך מענה לייסוריו. שהרצועות יכאיבו ויכאבו ויקרעו את הבשר וירגיעו את התשוקה הבוערת בתוכו. שימשכו חזק בשיער. שידיים ייגעו בו ויעברו על העור המשתוקק למגע זר, למגע לא מוכר.
הידיים יתנפלו על הגוף. לא יתנו לו מנוח. אווי כמה הגוף רוצה שיחדרו אליו. שייכנסו אליו. להרגיש זין עמוק עמוק וחזק חזק. שיזיינו את הגוף כמו שצריך. שידפקו אותו חזק וישרטו את הגב תוך כדי. העונג והכאב ישתלבו זה בזה.
לפני 10 שנים. 15 במאי 2013 בשעה 17:00

ועכשיו. כשהמילה פרידה כבר לא משהו שעולה במחשבות שלי ובשיחות קצרות

עכשיו כשהוא אמר 

אני שוכבת על השטיח למרגלות המיטה

ניסיתי להירדם לצדו, נוגעת בו בעדינות

אבל זה לא הלך

חיבקתי קצת והוא אמר שהוא באמת רוצה לישון

וגם אני לשבריר שנייה הייתי קרובה לזה אבל זה עבר

ואני מתהפכת שוב ושוב על משכבי אז עברתי לשטיח

רחמים עצמיים

ההחלטה עכשיו ברורה יותר מתמיד והיא צריכה להיעשות עכשיו. אני עוד זמן. הוא נגמר

להפסיק לחשוב. לקפוץ קפיצת ראש למים השחורים והעמוקים. להיכנס להריון. לקנות בית עם חצר מחוץ לאזור תל אביב. להתחתן. להוסיף את שם המשפחה שלו לשלי. זה מה שהוא רוצה. הוא ניסח בדיוק את זה. 

לשכוח את הפחד והמחשבות על נפשי הכואבת ולצלול למסלול החיים כמו שכולם עושים. להיות כמו כולם. 

הוא אוהב אותי מאוד. הוא ידאג לי, יטפל בי, יתמוך בי, יחבק אותי, יתכרבל איתי, יפרנס אותי, יצחיק אותי. אחייך רק מלראות אותו ולדעת שהוא שלי. הוא יהיה אבא נהדר. יעזור. יהיה שם. הוא רוצה משפחה. הוא לא יבגוד בי. לא אצטרך לחשוש מזה. הוא חכם. הרבה ידע כללי. תמיד יש לו מה לומר בשיחות. הוא צובר ידע וזוכר אותו. הוא אוהב אותי. 

אנחנו ביחד כבר שש וחצי שנים. פאקינג כמעט שבע שנים. מי זוכר מה זה משהו אחר?

לוותר עליו? על האהבה הזו? על אהובי? הוא הרי מדהים. איך מוותרים ועוזבים דבר כזה? איך?

עכשיו אני בכלל לא רואה את הצד השני. את הלמה כן. סקס? סיפוק מיני? אורגזמה? קשירות? ירידות? משחקי כוח? משחקי שליטה? מי בכלל חושב על זה? לא התנשקנו בפה כבר שבועיים כי יש לו פצע בפה. לא שכבנו כבר.. מי זוכר? שבועיים? יותר? ירדתי לו השבוע כשהוא הפתיע וכתב לי שהוא חרמן ולא יתנגד לירידה. איך שהגעתי מהעבודה. הוא ישר גמר. אמרתי לו תמיד. רק תבקש. בלילה הוא ישר נרדם ואני לא. רק אחרי שהבנתי שגם הפעם זו הייתה טעות לא לספק את עצמי ישר ואז לישון כמו בן אדם מסופק.  

האם כל זה חשוב בכלל??? אני רגילה כבר לאונן ולא להיות מסופקת מגבר אלא רק מהאורגזמות שאני מביאה את עצמי להן. מי אומר שמישהו אחר יספק אותי? מי אומר שמישהו אחר יאהב אותי? מי אומר שיהיה מישהו? אני חושבת שלא יהיה. אני לא בת 23. אני מרגישה צעירה אבל הסביבה לא חשה ככה. אין מקום שבו אכיר בנים. אני לא הולכת למקומות כאלה. ואני בטוח לא הולכת לחפש באינטרנט את זה. זה ממש אבל ממש לא אני. וכל הבנים בגילי בטח שרוטים יותר ממני. אני לא רוצה מישהו אחר לאהוב. אני אוהבת אותו. ומישהו אחר לסקס? האמת?? לא רוצה כלום עכשיו - רק לא להיות. רק להיעלם מהחיים האלה. למות. לחדול. לא להתקיים. 

playingsex - באמת קשה...וכולנו חכמים מהצד אבל ממה שנשמע זה שהבעיה היחידה זה שאת לא מסופקת מינית נכון? אולי תנסי יותר ליזום ולגוון ואם כבר ניסית אז באמת קשה...
לפני 10 שנים
DAPHNA​(נשלטת) - מזדהה, מאוד.
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י