יומני מרלין

ביום חמישי הרגשתי מפל. בכיתי והדמעות בעיניים המשיכו להגיע ובקושי עצרתי בעדן. ורק מחשבות מחשבות מחשבות. עצבות. ייאוש. חרדה. דכדוך עמוק. איבדתי את התיאבון. לא אכלתי מאז הצהריים ולא היה בי רעב. ואז הלכתי לפסיכו שלי. אויי פסיכו. איזה מזל שהשתנה לנו היום השבוע. מה הייתי עושה בלעדיך? באתי אליו ודיברתי ובכיתי ונזלתי. אמרתי לו שהתרגלתי כבר למצב הפיזי הזה של מחסור בסקס, שאולי עליי לזרום בזרם ולהיות כמו כולם. הוא ראה שאני בסערת רגשות. אמר שנדבר על הסקס בפעם אחרת. הוא אמר שזה חלק חזק בי שלא אוכל לוותר עליו, משהו כזה. 

קרו עוד דברים. 

הדחקתי את זה בי. ככה אני עושה כל כמה זמן. ואז כשבאה אורגזמה טובה ומתישה אותי ומסחררת ומרדימה ומעלה לעננים אז ההדחקה נעלמת ובא לי שרשרת אורגזמות. ו