הרבה מחשבות עוברות בראש. מבלבלות ולא ברורות ובגלל זה קשה לכתוב
רציתי להוציא דברים בסוף השבוע אבל לא מצאתי את זה בתוכי. אז עשיתי תרפיה אחרת. ישבתי מול הקנבס שמחכה לי כבר כמה חודשים טובים וציירתי. לא היה לי מצב רוח. לא ציירתי כבר כמה שנים והפחד מהציפייה מעצמי הלך וגבר. אבל התמודדתי איתו. אמרתי לעצמי שוב ושוב פשוט תציירי. לא משנה מה. לא ייצא טוב אבל רק כשמנסים משתפרים. מנטרה שאמרתי לעצמי כל פעם שראיתי את הקנבס עומד ומחכה לי. הכל היה מוכן רק אני לא. אז התחלתי בלי רעיון או מחשבה ויצא מעאפן כי זה לא מה שהרגדתי. הרגשתי אפלה ואז פתאום זה מה שהתחלתי לצייר ועליתי כמעט על כל הציור. וזה הרגיש נהדר. כמעט עליתי על הכל אבל השארתי משהו בחוץ - בשביל לשכנע את עצמי. בשבילו. כי רציתי קצת צבע בציור.
הוא אמר שזה קודר. אבל זו הנשמה שלי עכשיו. הצבעתי למענו על המעט צבע שנותר ואמרתי שפשוט לא יצא לי ויש מעט צבע ברקע. האם זה נכון לגבי?