החתולה האהובה שלי הורתה לי להסביר בבלוג למה אנני כותב באותה תדירות כבעבר.
אתחיל בסיפור קצר:
בימי קדם בני האדם היו תלויים לחלוטין במשקעים, כאשר היתה שנה טובה נאגרה תבואה לשנים קשות יותר.
בתקופות הבצורת נצרכה התבואה שנאגרה בתקופות השפע.
אני שואל מתי עבדו קשה יותר ומתי אכלו יותר - ללא ספק בתקופות השפע עבדו יותר קשה וכנראה גם אכלו יותר.
ובהמשך יגיע ההקשר.
ונחזור לענינינו,
החיים חזקים יותר מהכל - זהו הכלל.
בחיים הבידיאסאמים יש תקופות שונות, גם עבור זוג כמונו שהחליט לחיות את זה ביום יום המינונים אינם זהים לאורך זמן.
לאחר חודשים רבים הסתיימה תקופת האימון שלי שכללה גם אימונים פיזיים, מיניים, מנטליים והתנהגותיים.
לדברי החתולה, אני עדיין חיית פרא אבל יותר מאולפת.
אבל החדשות הטובות הן שלפני שבוע הסתיימה תקופת האימון שלי.
אז למה אני לא כותב? בקיצור כי אני עובד בשירות החתולה שעות רבות כל יום.
היום מתחיל אצלי בסביבות 5 ומסתיים רק אחרי שסיימתי את כל המטלות שלי סביב חצות.
מלבד העבודה שלי שגוזלת כ- 9 שעות ביום יש לי גם עבודות בית, מסאזים לחתולה, ילדים בחופשה, הסעות, נקיונות, קניות ובישולים.
כך שאפילו שיש לי גישה למחשב היא מותנית בסיום המטלות שאי אפשר לסיים לפני חצות.
וגם שאלו מבוצעות אני מתיצב ושואל את החתולה מה עוד היא רוצה, ותמיד יש לה עוד כמה בקשות קטנות.
כיף לי לעבוד קשה ולשרת את אישתי האהובה, אולם כמו בימי קדם בתקופות השפע, אני עסוק בגידול תבואה ואיסופה אך מרוצה ומגדיר את התקופה כתקופת שפע.
וזה מותיר פחות זמן לכתיבה.
