אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בעבור חופן צומי

אני רוצה את אור הזרקורים; אני רוצה תהילת עולם; אני רוצה את סגידתו של קהל משתאה; אבל אני מוכנה להתפשר על צומי, בינתיים.
לפני 6 שנים. שני, 16 בספטמבר 2013, בשעה 00:34

היא עומדת צמודה בגבה אל הקיר, רגליים פשוקות, ידיים פרושות, ואני יודעת שהיא מרגישה בגבה את הקרירות שלו, את החספוס הקל של הצבע, בזמן שאני שמה מוזיקה במערכת. ברגע הזה - רק ברגע הזה - אני לא מסתכלת עליה, אבל יודעת שהיא מסתכלת עליי.

רוסיני. האוברטורה לוילהלם טל. המוזיקה מתחילה ואני יודעת שהתווים השקטים של ההתחלה מרגיעים אותה. אני עוברת ליד השולחן בדרך, לוקחת את התפוח הירוק, היפה שהשארתי שם קודם, וניגשת אליה, כשאני נוגסת נגיסה אחת, גדולה, בתפוח.

היא קצת מוטרדת, אבל אני מחייכת אליה בפה מלא, מתענגת על החמצמצות של התפוח. "תעמדי זקוף", אני אומרת לה, והיא מזדקפת כמיטב יכולתה. אני מניחה את התפוח על הראש שלה. "טוב", אני אומרת. "יש לך מטרה אחת. שלא ייפול".

היא לא מהנהנת, רק משמיעה קול קלוש בגרונה, כמו לומר שהבינה.

"תעצמי עיניים", אני אומרת, וקצות האצבעות של שתי ידיי מסבירים לעיניה את המילים. העפעפיים שלה רכים וקטיפתיים תחת אצבעותיי, והריסים שלה מדגדגים אותן כשאני מושכת את אצבעותיי אחורה. העיניים שלה עצומות עכשיו. השפתיים שלי רוצות מאוד לנשק לזוויתה של אחת מהן, אבל אז לא אוכל לראות אותה, לראות כמה שהיא יפה, אז אני אומרת להן שיחכו.

אני מעבירה אצבעות על לחיה, מרפרפת אל זווית פיה, והיא פותחת את שפתיה. אילולא התפוח שעל ראשה היא הייתה מפנה את הראש ומנסה לתפוס את אצבעותיי בפיה, ולא משנה כמה פעמים אומר לה לא לזוז. אבל היא לא רוצה שהתפוח ייפול, ואני יכולה להעביר את אצבעותיי על שפתה העליונה, על שפתה התחתונה, להרגיש את לשונה מגיחה החוצה בקלילות ונוגעת בהן, רק נוגעת - ולהמשיך לנוע במורד הסנטר אל הצוואר.

היא בולעת את רוקה. בזהירות. בלי שראשה יזוז. האצבעות שלי מרפרפות במורד צווארה. המוזיקה עדיין שקטה, ונותנת לי קצב שלֵו. אני מרגישה רעד שקט ויציב תחת אצבעותיי, ויודעת שהיא כבר מתקשה לא לזוז, אבל זה עוד כלום לעומת מה שיהיה בהמשך, בקטעים הסוערים יותר של המוזיקה. כבר מתחילים להרגיש רמז להם בעלייה קלה של הקצב, של הווליום, אבל יש עוד כמה דקות לפני שיהיה פה מעניין באמת.

עצמות הבריח שלה - אני מנשקת אותן באצבעות, רק באצבעות, כדי שאוכל להמשיך להסתכל בפנים שלה, בשפתיים הפשוקות שלה שדרכן האוויר נכנס לתוכה בפרצים שכבר אפשר לשמוע, בקמט הקטנטן שמופיע לה בין הגבות כשהיא מנסה להתרכז שלא להפיל את התפוח מעל ראשה. אצבעות יד ימין שלי יורדות לצד השד השמאלי שלה, עוקפות אותו וממשיכות על פני הבטן. אצבעות יד שמאל מקיפות במעגל את השד הימני שלה, מרפרפות עליו, סופגות את חמימות העור הרך. היא נושכת את שפתה התחתונה ואני מחייכת.

יש לי יד אחת סבלנית ואחת לא, ואני מנסה לפשר ביניהן כשיד ימין מנסה להגיע בקו ישיר אל מטרתה בזמן שיד שמאל ממשיכה להתוות מעגלים וערבסקות על פני החזה שלה. הפטמות שלה, אני רואה, כבר זקורות לגמרי, ועוד לא נגעתי בהן, אפילו. אני מושכת את יד ימין מחתירתה למטרה ומכניסה את אצבעותיה לפי, מוצצת אותן בזמן שידי השנייה ממשיכה במסעה הפתלתל. הנשימה שלה כבר לגמרי לא אחידה, אני רואה, וכשאני מעבירה את אצבעותיי הרטובות מרוק על אחת מפטמותיה היא עוצרת אותה בחדות. אני נושפת על הפטמה ומסתכלת עליה. היא מעווה קצת את פניה בזמן שכתפיה מתהדקות לקיר, כמו כדי למנוע מעצמה לזוז.

ידי השנייה נוגעת בפטמתה האחרת, והיא משמיעה קול קטן מעמקי גרונה. עוד, הוא אומר לי. עוד.

אני מחייכת ואצבעותיי ממשיכות במעשיהן בזמן שידי הימנית מחליטה שדי לה במשחקי סחור סחור, מזנקת למטה וחופנת, בתנועה אחת, את ערוותה. האמה כמעט נכנסת פנימה. כמעט.

היא שואפת בחדות. גופה נרעד, מעט. היא פורשת את אצבעותיה ומהדקת אותן על הקיר, כאילו מנסה להתחפר בו. מייצבת את עצמה. משתקת את עצמה. לא לזוז. לא להפיל את התפוח.

שתי אצבעות שלי מתכופפות מעצמן, נכנסות קצת פנימה, לא הרבה, בזמן שאצבעותיי האחרות מתהדקות וחופנות, נעות במעגלים. אני חושבת על הדימוי ההוא של אמריקן פאי, שזה כמו להכניס את האצבעות לתוך פאי תפוחים חם, וחושבת לעצמי שזה לא רחוק מהמציאות, וטעם התפוח שעוד נשאר בפי משעשע אותי.

הנשימות שלה מואצות כשידי השנייה צובטת את פטמתה מעט יותר חזק, אבל עכשיו המוזיקה כבר מתגברת, וקשה יותר לשמוע אותן. אני מתחילה להאיץ את תנועות ידי, את אצבעותיי בתוך הרטיבות החמימה שלה, ורואה איך היא נצמדת חזק יותר לקיר, מנסה לבלום את תגובות גופה, רועדת מתחת לתפוח.

אני מסתכלת בתפוח ומחייכת לעצמי, וככל שהמוזיקה גוברת, מחשבה אחת משתלטת עליי: היא ממש תתרגז כשהיא תגלה את מדבקת הוולקרו שהדבקתי בצד האחורי של התפוח, ועל הקיר.

Cafe​(שולט) - ואני התאבו דעתבשל מה אהבתי?
אני אהבתי בשל תפוח.
לפני 6 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - נו, השיר על התפוח הבשל.
לפני 6 שנים
Cafe​(שולט) - את מתכוונת לזה?
"ויהיו נא שדיך כאשכולות הגפן, וריח אפך כתפוחים"
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י