שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני מרלין

לא נרדמת בלילה. הגוף כואב. הגוף רוצה שיגאלו אותו מהכאב. שיקשרו אותו חזק ברצועות עור לקיר, למיטה, לתקרה. שישרטו אותו חזק. שינשכו את הבשר. שיירד דם מהנשיכות. שיצבטו חזק את הפטמות. שיחזקו את הקשר של רצועות העור. שיכאב יותר. הגוף צריך מענה לייסוריו. שהרצועות יכאיבו ויכאבו ויקרעו את הבשר וירגיעו את התשוקה הבוערת בתוכו. שימשכו חזק בשיער. שידיים ייגעו בו ויעברו על העור המשתוקק למגע זר, למגע לא מוכר.
הידיים יתנפלו על הגוף. לא יתנו לו מנוח. אווי כמה הגוף רוצה שיחדרו אליו. שייכנסו אליו. להרגיש זין עמוק עמוק וחזק חזק. שיזיינו את הגוף כמו שצריך. שידפקו אותו חזק וישרטו את הגב תוך כדי. העונג והכאב ישתלבו זה בזה.
לפני 10 שנים. 9 באוקטובר 2013 בשעה 1:04

 התעוררתי מסיוט. פרצה פתאום מלחמה ממש איפה שהייתי וראיתי מישהו שפגע בו קליע מול עיניי נופל ומת. המלחמה הזו הרגישה נוכחת כל כך. אמיתית. מפחידה. פחד מוות. פחדתי כל כך. רעדתי. זה הרגיש כל כך אמיתי. איך שהתעוררתי נכנסתי לבדוק אם יכול להיות שזה קרה. בהתחלההייתי שם לבד ואחר כך ראיתי אותו והוא היה על הקרקע שרוע רחוק ממני. הוא לא התקרב אליי. לא בא להיות שם איתי. לחבק. לתמוך. ואחרי שהצלחתי סוף סוף להירגע קצת שאלתי את עצמי אם החלום הזה בא בגלל המלחמה שמתנהלת בתוכי. אחזור לישון עכשיו.

marlin - וזה מה שהפסיכו אמר. שזו המלחמה שאני מנהלת נגדו שזו המלחמה שמתנהלת בתוכי. שהוא קורבן במלחמה ואני לא יכולה לצפות ממנו שיבוא לתמוך בי כשהוא הצד הנפגע (ואני הצד הפוגע, השלמתי את המשפט שלו).
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י