סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הנוף בסוואנה שלי

מילים מילים ואת משמעותן, יבוא לו גל ישטוף אותן.
לפני 10 שנים. 19 באוקטובר 2013 בשעה 12:22

לא כתבתי בבלוג השומם שלי כבר כמעט חודשיים. לא חידשתי את מנוי הזהב בכלוב. במסיבות קהילה לא הייתי כבר ים של זמן.

אני מגדיר את עצמי בדסמי. אני פשוט כזה. אני לא משחק בבדסם, אני חי אותו. זה לא תבלין מיטה עבורי, זו דרך חיים.

אני לא מאלה שיורקים לבאר ששותים ממנה. אני מרגיש שהקהילה הזו שלנו איבדה קצת את הדרך בעיני. אני חלק מהקהילה, אבל התרחקתי קצת היות ואני לא מוצא את עצמי כאן.

הייתי לפני שבוע במסיבה של חבר יקר שלי ועמדתי שם נדהם, עד כמה שאני לא מתחבר למה שקורה. זה לא שלא נהניתי חלילה, כי כן, אבל לא מהמסיבה.

מה קרה? לפני שנה הייתי נהנה מאד במסיבות כאלה.

האמת שאני לא ממש יודע להגדיר מה קרה, אבל אני יכול לומר בוודאות שאני לא מוצא את עצמי שמה. לא במסיבה של החבר הטוב שלי, (שהיו שם לא מעט אנשים שאני אוהב ומוקיר) ולא במסיבות קהילה.

זה נראה כאילו החברים שלי כן נהנים, אז מה? זה אני?

לא נראה לי, משהו קרה, זה נהייה שונה.

אני גם לא מאלה שמתרפקים על העבר. כל מיני אמירות כמו זה לא הבדסם של פעם. פעם היה מצויין ועכשיו זה חרא, לא מדברות אלי.

משהו נדפק לנו. צריך לתקן אותו. זה מה שאני אומר. בעיני לפחות.

מעניין אותי לשמוע מה דעתכם על מה שכתבתי.

זה רק אני מרגיש ככה? או שלא?

עוֹלָם - צ'יטה יקר, אמנם אין לי את ה"ותק" שיש לך (ולרבים וטובים) כאן, אבל אפילו ממבט של ארבע שנותיי כאן, מסכימה איתך לגמרי.
אלא שאני לוקחת את ההתסכלות הזו שלי עליי, עצמי. אני השתניתי. אני רוצה דברים אחרים...
לא יודעת אם אני צודקת. בכלל למצוא את האמת אף פעם לא קל.
אבל זה לא משנה כל כך. שאלת, ואני עונה מנקודת המבט שלי. גם אני מרגישה כמוך, שזה לא מה שהיה, ושמשהו בהחלט טעון תיקון.
}{
לפני 10 שנים
צ'יטה​(שולט) - וואללה.
תודה לך על התגובה המושקעת.
}{
לפני 10 שנים
BODYGUARD​(שולט) - מה שקרה לך קרה לרבים וטובים אחרים ולכן הם לא כאן
או שהם כאן אבל לא בתצורה המוכרת שלהם.
המעבר מ"ילדות" ל"בגרות" משנה תפיסות עולם,גיאוגרפיות,
חברויות,תנאים לקיום בדסמי ועוד.
הבט סביבך ומנה את את האנשים שהכרת ועדיין נמצאים כאן באותה מתכונת
כמו לפני 3-5-10 שנים. אין הרבה כאלה.
אין פסול בבגרות הזו,היא אינה שוני ואינה מום,
היא פשוט בגרות וכמו שכתבה היהלומית בתגובתה-
אנחנו רוצים דברים אחרים.
לאחר שהקסם לקח אותנו אליו אבל הנצנצים ירדו לקרקע,
נשארו לנו הרצונות שלנו.
לפני 10 שנים
צ'יטה​(שולט) - ברוך הבא לבלוגי קרח שחור.
תודה על תגובתך המושקעת.
אני מתחבר למה שכתבת.
תודה
לפני 10 שנים
amy​(נשלטת) - מה שאמרו לפני. הכל טוב:)
לפני 10 שנים
צ'יטה​(שולט) - מה הכל טוב מה?
לך אין מילים איימי?
חזון אחרית הימים.
}{
לפני 10 שנים
Madame T​(שולטת) - החיים דינמיים, צ'יטה יקירי. מה שהתאים לנו אתמול לא בהכרח מתאים לנו היום.
דברים משתנים - בהרגשה שלנו, בצורך שלנו, בחיבור שלנו למי ולמה שסביבנו וגם במה שבתוכנו.

התחושות שלך הן סוביקטיביות מן הסתם, אבל יש גם אחרים שחשים כמוך.
וגם ה'קהילה' מורכבת ממספר רב ומגוון של אנשים, גילאים, תפיסות חיים ואף נטיות. אין פה איזה 'שטנץ' אחיד שמאחד את כולם.

בסופו של דבר אתה עושה מה שנכון וטוב *לך*, וזה בעצם מה שחשוב...
לפני 10 שנים
צ'יטה​(שולט) - וואללה יקירTי.
לונג טיים.
תודה נשמה
}{
לפני 10 שנים
נופר300​(נשלטת) - בהחלט מסכימה עם כל מה שכתבת. אשמח לשוחח איתך בפרטי.
לפני 10 שנים
צ'יטה​(שולט) - ברוכה הבאה לבלוגי נופר 300.
לא כל כך מבין איך את מסכימה לדברי שמשהו השתנה כשאת חדשה בכלל.
האמת שאני כנראה לא מבין אותך בכלל
תודה על תגובתך
לפני 10 שנים
נסיך הכתר - צ'טה המאסטר הדגול מכולם.... אתה מוכן להפסיק לרטון, משעמם לך?... קח פיקוד על החיילים והחיילות... טירונים וטירוניות... ועשה כהשקפת עולמך למען יידעו הדורות הבאים שכאן נבנתה קהילת הבדסם המפוארת מכל קהילות הבדסם ביקום.
לפני 10 שנים
צ'יטה​(שולט) - דגול בתחת שלי.
חחחח
אתה מצחיק אתה
תודה
לפני 10 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - ידיד יקר
לונג טיים.....
גם אני אחת מאושיות העבר של האתר
חזרתי
אני כאן ולא כאן ומזדהה מאוד עם אמירותיך על השינויים שקרו.
טוב, לא טוב - כל אחד וראייתו
העולם שייך לצעירים כנראה שזה תופס גם בעולם הבדסמ.
טוב לראותך כאן.
לפני 10 שנים
צ'יטה​(שולט) - העולם שייך לצעירים
על זה אני חותם
תודה נשמה
}{
לפני 10 שנים
Brave Dwarf - אני חושב שהקהילה עברה מה שנקרא בשפת הצמחים: נעילת שורשים. השורשים גדלו וגדלו ומכיוון שלא היה מקום בעציץ, התחילו לחנוק זה את זה ולהיכרך זה סביב זה והקהילה שהפסיקה לקבל אספקה של מזון דרך השורשים פשוט נבלה. אני יכול להעביר אנלוגיה למים עומדים שהופכים לביצה. אנחנו לא מתפתחים יותר. אין לנו גירויים חדשים, אין לנו תובנות חדשות, אנחנו טוחנים ונטחנים בתוך אותו זבל. גרועה מכך העובדה ששקועים בתוך הקיבעון של עצמנו גם ננעלנו מבפנים מפני כל החידושים האפשריים. אנחנו רואים בהם איום ואוי להם אם יערערו את המשטח הישר של המרבד הביצתי שלנו בבריזה קלה.
בן תולעת שואל אל אמא תולעת: "אמא, איך החיים בתפוח עץ?"
"הו! החיים בתפוח עץ נהדרים. התפוח עסיסי, נוטף מיץ, ויטמינים וארומה, מרקמו יצוק ונעים." עונה אמא תולעת.
"באמת?! אז למה אנחנו חיים כאן, בתחת?" מתפלא בן תולעת.
"מה זה למה? כי זאת המולדת שלנו!" עונה האם.

אז זהו, ככה גם אנחנו.
לפני 10 שנים
צ'יטה​(שולט) - וואללה
תודה לך
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י