מה שאני דורש בהתמסרות, ורודף את זה בתקיפות חסרת פשרות, זה קודם כל הקשבה וקשב מוחלטים. אני לא מסכים לשנייה שלא יהיו קשובים אלי. ברגע שקורה חוסר קשב כזה, תוקף החוזה איתי פג, מאבדים אותי.
חברות, קודם כל, היא ערך עליון בעיני, אני החבר הכי טוב בעולם, אני תמיד קשוב, אני תמיד שם, לא צריך לחפש אותי כשצריך, אני מרגיש ובא לבד.
ודורש את זה גם בחזרה.
למרות שהשיר הבא עוסק גם בקינאה, זו לא הכוונה כלל, הכוונה במטאפורה לחוסר קשב. אני לא קנאי כלל, אני נותן את כל החופש שבעולם.
ניגון עתיק, מילים: נתן אלתרמן, לחן: מרדכי זעירא
אם תרדנה בליל דמעותייך,
שמחתי לך אבעיר כצרור תבן.
אם תרחפנה מקור עצמותייך,
אכסך ואשכב על אבן.
אם תאמרי אל מחול לרדת,
על אחרון מיתרי אנגן לך.
אם תחסר לך מתנת הולדת,
את חיי ומותי אתן לך.
ואם לחם תאבי או יין,
מן הבית אצא כפוף שכם
ואמכור את עיני השתיים
ואביא לך גם יין גם לחם.
אך אם פעם תהיי צוחקת
בלעדי במסיבת מרעייך,
תעבור קנאתי שותקת
ותשרוף את ביתך עלייך.
לפני 17 שנים. 5 ביוני 2006 בשעה 7:49
