סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בעבור חופן צומי

אני רוצה את אור הזרקורים; אני רוצה תהילת עולם; אני רוצה את סגידתו של קהל משתאה; אבל אני מוכנה להתפשר על צומי, בינתיים.
לפני 6 שנים. שני, 28 באוקטובר 2013, בשעה 08:30

אתה גולל עוד אורך של חוט מהסליל, והפיתולים האדומים שלו ממש צועקים על רקע הסדין הבהיר. אתה מלפף שלושה סיבובים מסביב לפרק יד אחד שלי, חושב לרגע, מוסיף עוד שלושה ליפופים, סוגר הכל ביחד, ומתחיל למתוח את החוט אל קצה המיטה. היד שלי נמשכת אחריו במשיכה עדינה, ואני מותחת אותה לבקשתו, עד הסוף.

אני מסתכלת בלי לומר מילה כשאתה קושר את החוט - חוט יחיד, לא כמה ביחד כמו אלה שצירפת מסביב לפרק היד - אבל כשאתה מתחיל עם היד השנייה אני כבר לא מסוגלת יותר. הסקרנות אוכלת בי. "זה חוט תפירה. אתה קושר אותי עם חוט תפירה?"

"אממ הממ", אתה מהמהם. אתה מחזיק את הסליל בפה, אולי זו הסיבה שאתה לא עונה במילים.

אני מסתכלת בך בהבעה של חוסר הבנה גובר. "אבל הוא ייקרע", אני אומרת. "הוא לא יחזיק כלום".

אתה מרים אלי מבט, מוציא את הסליל מהפה ומסיים את הליפוף על היד השנייה. "כן", אתה אומר, "וזה בדיוק האתגר שלך. החוט הזה - " ואתה מותח את הקצה והיד נמשכת אחריו. אתה מותח את החוט עוד קצת וכמו פורט עליו, להראות לי כמה הוא מתוח " - צריך להישאר שלם". אתה קושר אותו לקצה המיטה השני. הזרועות שלי מתוחות. החוטים מתוחים גם הם. אני מושכת טיפונת ביד ורואה איך החוט נמתח ומתאמץ.

אתה עובר לרגליים, אבל בדרך מרים אלי מבט והעיניים שלך קצת משועשעות וקצת סקרניות. אתה מעביר אצבע לאורך הצלעות שלי ואני נדרכת. אתה מניד בראשך ומתחיל לקשור רגל אחת. "יש שאלות?"

bent_wordsmith​(לא בעסק) - פעם כתבתי את הסיפור הזה אני מוכן להשבע.

משעשע
לפני 6 שנים
Succubus​(אחרת){ParkerFrye} - הוכחות בבקשה.
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י