שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומני מרלין

לא נרדמת בלילה. הגוף כואב. הגוף רוצה שיגאלו אותו מהכאב. שיקשרו אותו חזק ברצועות עור לקיר, למיטה, לתקרה. שישרטו אותו חזק. שינשכו את הבשר. שיירד דם מהנשיכות. שיצבטו חזק את הפטמות. שיחזקו את הקשר של רצועות העור. שיכאב יותר. הגוף צריך מענה לייסוריו. שהרצועות יכאיבו ויכאבו ויקרעו את הבשר וירגיעו את התשוקה הבוערת בתוכו. שימשכו חזק בשיער. שידיים ייגעו בו ויעברו על העור המשתוקק למגע זר, למגע לא מוכר.
הידיים יתנפלו על הגוף. לא יתנו לו מנוח. אווי כמה הגוף רוצה שיחדרו אליו. שייכנסו אליו. להרגיש זין עמוק עמוק וחזק חזק. שיזיינו את הגוף כמו שצריך. שידפקו אותו חזק וישרטו את הגב תוך כדי. העונג והכאב ישתלבו זה בזה.
לפני 10 שנים. 28 באוקטובר 2013 בשעה 19:52

הרבה הרהורים על המצב. הייתה לי כבר הרגשה שאני מתקרבת להחלטה. אמרתי נמשוך קצת עד שתעבור החגיגה שלי. ובינתיים התחלנו להתווכח והאווירה העכירה כל יום אבל גם דיברנו על דברים כמו שלא היה בעבר. והיה קשה מאוד והתקרבנו קצת. ושבוע שעבר שכבנו שלוש פעמים וזה המון בשבילנו. ואתמול הרגשתי שאני עושה איתו אהבה. וזיינתי אותו וגמרתי ונשכבתי על הגוף החם שלו והתחבקנו. ואחר כך הוא חיבק אותי חזק. והרגליים שלו משולבות בשלי וחם ונעים בפוך החם והגוף הנעים שלו והלילה הקריר. 

 

ובינתיים אני מתאבלת על הקשר עם האהוב. ואני אוהבת שניים. ואחד איתי בבית ואת השני איבדתי. ונפרדנו בשיחה עצובה ובכאב. וזה כואב ואני מתגעגעת. והכאב הזה כואב מאוד וטוב. הלב כואב והכאב הזה מחייה אותי. אני עצובה עם עצמי. חושבת עליו ברגעים שאני יכולה ומשתדלת לא אבל זה קשה. הוא נתן לי המון אם זה רומנטיקה אם זה תשוקה וחשק ואם זה אהבה ליצור המיני שאני. 

 

והתגעגעתי לתשוקה שלו אליי והשתדלתי לשים את זה בצד ולא לחשוב על זה. אבל זה עלה ולא איתו. והתשוקה שולטת בי ולא שלטתי ודיברתי עם החבר. זה קצת כאילו אני כותבת לו כי הוא מכיר את היומן שלי כאן אבל גם ככה הוא מכיר אותי טוב יותר מכל אחד בעצם. חוץ מהפסיכו האהוב שלי. ואני צריכה לכתוב אז הנה זה נכתב מעצמו. והחבר נותן לי המון. מבחינה נפשית הוא תומך ועוזר והוא שם אפילו שהוא יודע על כל המגרעות שלי ועל כל המכלול שלי וזה רק אומר לי שהוא חבר אמיתי. ואני אוהבת אותו מאוד כחבר. ונקשרתי אליו מאוד בזמן הזה. והוא נתן לי גם דברים שאני צריכה מבחינה מינית. וכאן הבעיה. ואנחנו מאוד כנים וזה נהדר להיות בקשר כל כך כנה. הבעיה שלי שקשה לי להיות בקשר עם בנים. אני משוועה שירצו ויחשקו בי ואני גרועה לשים גבולות כשאני נהיה חרמנית וכבר לא מסוגלת לעצור את עצמי. ואני רוצה להמשיך עם הטיזינג הזה כי אני כל כך כל כך אוהבת את זה וזקוקה לזה. אני אוהבת את זה. ואני רוצה את זה איתו ואני רוצה שנהיה חברים טובים. והוא יקר וחשוב לי והדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בו אפילו ברמה הכי זעירה שיש. 

וכן. אני מרגישה לא בסדר שאני ככה. מרגישה רע שאני כזאת. שיש לי גבר ואני עושה שטויות כאלה. אבל עם כל זה שאני שופטת את עצמי בחומרה לא שכבתי עם אף אחד בכל התקופה הזו. ורציתי להרגיש מישהו שרוצה אותי ככה. מישהו שאוכל לשלוט בו. לקשור ולנשוך חזק ולהצליף ולשרוט. מישהו שישלוט בי. שיכאיב לי. שיזיין אותי חזק. שיעייף אותי. למצוץ. לעשות את הצעד הזה שידחוף אותי לעשות מהלך. ועם זאת אני מרגישה רע כי אני מרגישה טוב עם הפלרטוטים האלה והסיפוקים האלה. ואני אגיד עוד יותר - אני מרגישה עם זה טוב. אני לא עושה פיזית דברים שאני מתה לעשות. אני בעיקר כותבת. אני חושבת. ואני יודעת בתוך תוכי שזה מה שעוזר לי להמשיך להתמודד עם המצב הזה שבו אני נמצאת. שזה מה שעוזר לי ללמוד לקבל את המיניות המתפרצת שבי. את הידיעה שלא אוכל להמשיך לחיות עם ונילי כזה. עם גבר שעם כל האהבה שלי אליו לא יכול לתת לי את מה שאני צריכה. וחיים בלי סקס טוב פשוט לא שווים לחיות אותם.

PPAR - רוצה גם וגם וגם
יש סוף לגמגם
ואז הבלבלות
והשגעונות
אבל סקס תמיד רוצים...
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י