שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחושך לאור משנים כיוון

לפני 10 שנים. 15 בדצמבר 2013 בשעה 15:20

יום שישי, לילה, בחוץ סוער, גשם חזק ניתך ללא הפסקה.

בטלויזיה חדשות על הסופהת מחפש משהו אחר לראות, בכל זאת יום שישי ומחר שבת לא קמים לעבודה.

אבל יש לה תוכניות אחרות בשבילי.

הלילה לא אשן לצידה, היא לוקחת אותי לחדר האורחים, מצווה עלי להתפשט, תנור החימום מפיץ חום נעים בחדר הקטן. אני מתפשט ונשכב על המיטה.

היא נושקת לי בעדינות ומעבירה את ידיה על גופי, היא אוחזת בידי ואוזקת אותן אחת אחת לראש המיטה, אחר כך היא לוקחת את כיסוי העיניים ומכסה אותן, ובסוף היא מוסיפה גם את כיסוי הראש כך שאין שום סיכוי שאראה משהו.

"לילה טוב, נתראה בבוקר, אני הולכת לראות סרט", היא מכסה אותי בשמיכה מכבה את האור ויוצאת מהחדר, סוגרת אחריה את הדלת.

אני נשאר חסר אונים על המיטה, אני הולך להיות ככה עוד 6, 8 או אולי 10 שעות, אין לי מושג כמה. המחשבות מתחילות לרוץ בראש, אני מנסה לחשוב על דברים טובים, לדמין אותהת לפנטז על כל מיני דברים. בשלב מסויים אני נרדם.

השינה שלי די קצרה שעה או שעתיים, לא יודע בדיוק, אני שומע ששקט בבית ומניח שהיא כבר הלכה לישון, חלקים מסויימים בגופי מרגישים באי-נוחות, גירוד מעצבן מופיע פה ושם ואני מנסה לנוע כדי להקל. אני מנסה להירדם שוב אך ללא הצלחה, אני מרגיש שהזמן זוחל, חוסר האונים משתלט עלי.

אני שוב מתחיל להריץ מחשבות בראש, האם היא ישנה, האם היא חושבת עלי עכשיו, אולי היא לא לבד, מה היא לובשת?

אני כאילו רוצה לנתק את האזיקים ולכת אליה אבל לא יכול, חסר אונים.

רק לאחר זמן רב אני שוב נרדם, הפעם שינה ארוכה יותר, למעשה עד שאני שומע אותה מסתובבת בבית, אני מבין שכבר בוקר ואכן היא נכנסת ונשכבת לידי. משחררת אותי. אני מחבק אותה חזק.

 

התגעגעתי


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י